ת"א 50305-07-24

תקציר

**ניתוח משפטי מקיף של פסק דין ת"א 50305-07-24 (מחוזי י-ם) כהן נ' מדינת ישראל ואח'** **מבוא** פסק דין זה, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת חנה מרים לומפ), עוסק בבקשה לסילוק על הסף של תובענה למתן סעד הצהרתי בדבר זכות בעלות במקרקעין. התובע, יעקב כהן, טען כי רכש מקרקעין בשנת 2010 מאדם בשם בהא אלדין דרויש ז"ל, אשר קיבל אותם מאביו, עזאת סעיד דרויש, הבעלים המקורי של חלק ניכר מהמקרקעין. הנתבעים, מדינת ישראל (רשות מקרקעי ישראל והאפוטרופוס על נכסי נפקדים) והימנותא בע"מ, הגישו בקשה לדחיית התובענה על הסף, בטענות שונות, ביניהן היעדר עילה, התיישנות, היעדר יריבות, אי צירוף צדדים נדרשים, ושימוש לרעה בהליכי משפט. **הליכים קודמים ורקע עובדתי** בית המשפט סוקר בהרחבה את ההליכים המשפטיים הקודמים שהתנהלו בנוגע למקרקעין, אשר כללו הליך ראשון (ה"פ 40629-05-10) ובקשה לתיקון כתב תביעה, שהובילה להפסקת ההליך והפניית המבקש להגיש תביעה חדשה, תוך קביעה כי לא תעלה טענת התיישנות ביחס לתקופה מסוימת. הליך שני (ת"א 8140-03-16) נמחק בשל אי מענה לטענת התיישנות. התובענה הנוכחית הוגשה לאחר הליכים אלו. **עיקרי טענות הצדדים** * **התובע:** טען לרכישת המקרקעין מאלדין, שטוען כי עזאת, אביו, לא מכר את הקרקעות לנתבעת 3. לטענתו, המדינה לא השתמשה במקרקעין מאז 1970. התובע טען כי העסקה בינו לבין אלדין הייתה תקינה, דווחה כדין לרשויות המס, ושולם מס רכישה, ואף הוצג אישור לרישום מהעבר. * **נתבעת 3 (הימנותא):** טענה לרכישה כדין, חוסר תום לב מצד התובע שלא ציין הליך קודם שנדחה מחמת התיישנות, ואי מילוי חובת גילוי לפי תקנה 10(11) לתקנות סדר הדין האזרחי. * **המדינה:** העלתה מספר עילות לדחייה על הסף: * **היעדר עילה:** המקרקעין הופקעו ונמצאים בבעלות המדינה. * **היעדר יריבות:** ביחס לחלק האפוטרופוס לנכסי נפקדים, שהוקנה מנפקד שאינו עזאת. * **התיישנות:** עסקת המכר בוצעה ב-1970 והעברת הזכויות למדינה ב-1975, ולכן טענות התובע התיישנו. תקופת ההתיישנות למקרקעין לא מוסדרים היא 15 שנה. * **אי צירוף צדדים דרושים:** התובע לא צירף את יורשי הזכויות המקוריות. * **אי צירוף מסמכים מהותיים:** בניגוד לדרישות התקנות. * **שיהוי ניכר.** **דיון והכרעה** בית המשפט דן בטענות הנתבעים לעומקן, תוך התייחסות למסגרת הנורמטיבית של סמכויותיו לדחות תביעה על הסף. **1. שימוש בבינה מלאכותית ובדית אסמכתאות:** בית המשפט פותח בהתייחסות חמורה להתנהלות בא כוחו של התובע, אשר עשה שימוש בכלי בינה מלאכותית לכתיבת כתב התביעה, דבר שהוביל להפניות לפסקי דין בדויים. בית המשפט מדגיש כי התנהלות זו מהווה העדר תום לב, מהווה מניפולציה של ההליך המשפטי, ואף עשויה להקים עילה לדחיית התביעה על הסף, תוך חיוב בא כוח התובע בהוצאות אישיות. **2. המכירה בין עזאת לנתבעת 3:** התובע טען כי המכירה לנתבעת 3 לא הייתה כדין. בית המשפט מציין כי טענות אלו נשמעו בעבר אך לא הוכחו, והתובע לא צירף ראיות. יתרה מזאת, בית המשפט קובע כי גם אם המכירה לא הייתה תקינה, הדבר אינו רלוונטי לעצם תוקפה של ההפקעה שביצעה המדינה, שהיא אירוע קנייני בלתי הפיך. **3. טעות בזיהוי המקרקעין:** התובע ניסה לערער על זכויות המדינה באמצעות הצגת מכתב המתייחס לחלקה אחרת. בית המשפט דוחה טענה זו, תוך שהוא מצביע על כך שהמדינה הציגה נסח רישום ופרסומי הפקעה בנוגע למקרקעין נשוא המחלוקת, והתובע אף הודה בכתב התביעה שהמקרקעין הופקעו. **4. משא ומתן בהוראת בית המשפט:** התובע ניסה לטעון כי עצם הפניית הצדדים למשא ומתן בהליך קודם מעידה על הכרה בזכויותיו. בית המשפט שולל טענה זו, תוך שהוא מבהיר כי הפרוטוקול המקורי אינו תומך בטענה זו, וכי עצם ניהול הליך משפטי אינו מהווה ראיה לזכות. **5. קניין שביושר (הלכת אוצר החייל):** התובע ניסה להסתמך על הלכת אוצר החייל, לפיה התחייבות לביצוע עסקה, אף ללא רישום, עשויה להקנות זכויות מעין קנייניות. בית המשפט מבחין בין המקרים וקובע כי הלכת אוצר החייל רלוונטית לסוגיות של עסקאות נוגדות או זכויות של מעקל, אך לא למקרה של תחרות בין מפקיע (המדינה) לבין רוכש מאוחר. בנוסף, בית המשפט מציין כי הדיווח לרשויות המס היה על עסקה על תנאי, אשר בוטלה, ולכן התובע אינו יכול להסתמך על מסמכי רשויות המס. **6. התיישנות ושיהוי:** בית המשפט מקבל את טענת ההתיישנות של המדינה, תוך שהוא מציין כי טענה זו הייתה בבסיס דחיית התובענה בגלגולה הקודם. בית המשפט קובע כי תקופת ההתיישנות (15 שנה למקרקעין לא מוסדרים) חלפה עוד ב-1970 או 1975, וכי העברת הזכות מבעל הזכות המקורי אינה משפיעה על מרוץ ההתיישנות. התובע לא סיפק מענה משפטי הולם לטענה זו. אשר לשיהוי, בית המשפט קובע כי הוא מתייתר לאור קבלת טענת ההתיישנות. **7. היעדר יריבות:** בית המשפט דוחה את טענת התובע בדבר יריבות עם האפוטרופוס לנכסי נפקדים, ומציין כי התובע לא חלק על כך שרק 6/7 מהחלקים היו שייכים במקור לעזאת, ולכן לא הייתה לו יריבות ביחס לשאר החלקים. **8. אי צירוף צדדים נדרשים:** בית המשפט קובע כי אי צירוף צדדים נדרשים אינו מוביל ככלל לדחייה על הסף, אלא במקרים חריגים. במקרה זה, התובע גילה נכונות לצרף צדדים נוספים, ולכן הפגם, אם קיים, נרפא. **9. שימוש לרעה וחוסר תום לב:** בית המשפט רואה בתובענה זו מקרה חריג המצדיק דחייה על הסף מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב. זאת, בהתבסס על מגוון התנהלויות פסולות של התובע ובא כוחו, לרבות השמטת הליכים קודמים, אי צירוף מסמכים מהותיים, שימוש בציטוטים מטעים, ובדית אסמכתאות. **סוף דבר** בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את התובענה על הסף. נימוקי הדחייה המרכזיים הם: * **התיישנות:** עילת התביעה התיישנה. * **היעדר עילת תביעה:** לתובע לא עומדת עילת תביעה ביחס למקרקעין, שכן אלו הופקעו כדין על ידי המדינה. * **חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט:** הן מצד התובע והן מצד בא כוחו, אשר עשה שימוש בבינה מלאכותית לבדית אסמכתאות. בנוסף, בית המשפט חייב את התובע בתשלום הוצאות משפט לנתבעים, ואת בא כוחו בתשלום הוצאות אישיות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **הגנה על ההליך השיפוטי:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של שמירה על תקינות ההליך השיפוטי. השימוש בבינה מלאכותית ליצירת אסמכתאות בדויות נתפס כהתנהלות חמורה ביותר, המהווה פגיעה באמון הציבור במערכת המשפט. בית המשפט מבהיר כי השימוש בכלים אלו מחייב בדיקה וביקורת קפדנית, וכי סבלנות בתיקים מסוג זה תפחת בעתיד. * **דחייה על הסף:** פסק הדין מבהיר כי דחייה על הסף היא צעד קיצוני, שיש לנקוט בו במשורה. עם זאת, במקרים של התנהלות פסולה, חוסר תום לב קיצוני, היעדר עילה ברור, והתיישנות מובהקת, ניתן ואף נדרש לנקוט בסעד זה. * **הבחנה בין מחיקה לדחייה:** בית המשפט מזכיר כי מחיקת תביעה על הסף מאפשרת הגשה חוזרת, בעוד שדחייה על הסף מקימה מעשה בית דין. * **הפקעה מול רכישה:** פסק הדין מבהיר כי הפקעת מקרקעין על ידי המדינה היא אירוע קנייני בעל עוצמה רבה, הגובר על עסקאות מכר מאוחרות, גם אם אלו נסמכות על עקרונות של "קניין שביושר". * **התיישנות:** ההלכה לפיה מרוץ ההתיישנות נמשך גם לאחר העברת הזכות מצדדים קודמים מצוינת כאן באופן ברור, ומדגישה כי התובע אינו יכול "לרשת" את חוסר הזכות לתבוע של קודמיו. * **תום לב בהליך:** בית המשפט מרחיב את הפרשנות למושג "שימוש לרעה בהליכי משפט" ו"חוסר תום לב", וכולל בהם לא רק השמטת פרטים מהותיים, אלא גם הצגה חלקית או מטעה של מידע, ושימוש בכלים פסולים להצגת טענות. פסק הדין מהווה דוגמה ליישום עקרונות דיוניים מהותיים, בדגש על שמירה על טוהר ההליך השיפוטי ועל שימוש מושכל בכלי המשפטי, תוך מתן משקל משמעותי לטענות בדבר התיישנות וחוסר תום לב.