ע"ע 182/10

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה של עובדים לשעבר בחברה שהגישו תביעות נגד מעסיקיהם לשעבר לקבלת הטבות כספיות שונות, לרבות תמריץ אי היעדרות, תוספת דמי משק ודמי הבראה. המעסיקים טענו כי התביעות התיישנו בשל תקופת ההתיישנות. החלטת בית הדין צידדה במידה רבה במעסיקים, ואישרה כי תביעות העובדים לתמריץ אי היעדרות ולתוספת דמי משק, הנוגעים לתקופה שלפני 15 ביולי 2002, אכן התיישנו בשל חלוף הזמן. עם זאת, השופטים קבעו כי התביעות לדמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לכהונת העובדים תקפות, שכן הן נופלות לקטגוריה מיוחדת המאפשרת תביעות עד שנתיים לאחר סיום העסקתם. עוד נקבע בפסק הדין כי תביעות העובדים להוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין התקבלו, כלומר המעסיקים יישאו בהוצאות אלה. פסק דין זה התקבל בחלקו ודחה בחלקו את הערעורים, מה שהוביל את השופטים להחליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.