ע"מ 1301-04-08

תקציר

המחלוקת היא האם הנוסחה הלינארית הקבועה בחוק מיסוי מקרקעין חלה על קביעת שיעור המס בגין מכירת נכסי הון, בפרט מניות של חברה. הנוסחה הליניארית מחשבת את התפלגות הרווחים שנצברו לפני ואחרי תאריך הקובע, תוך שימוש ביחס בין התקופות. המערערים טענו כי הנוסחה היא חזקה הניתנת להפרכה ואין לחול במקרה זה שכן היא תוביל לתוצאות חמורות, וכי יש לראות במניות שנמכרו נכסים שונים בהתבסס על פעילותה העסקית השונה של החברה. הם הציעו שיטה חלופית של פילוח על בסיס מספר הסניפים שבבעלות החברה. בית המשפט לא מצא טעם בטענות המערערים. בית המשפט קבע כי הנוסחה הליניארית היא שיטת החישוב היחידה, שכן כוונת המחוקק מאחוריה העדיפה את פשטות ויעילות הגבייה על פני מועדי הגידול בפועל של רווחי ההון, וכי יש ליישם את הנוסחה באופן אחיד. כמו כן, דחה בית המשפט את בקשת המערערים לסטות מהגדרת חוק החברות הכללי למועד הרכישה, שהוא הקמת החברה, ולאמץ את המועד המוצע המתאים לתחילתה של פעילות עסקית ספציפית. השופט הדגיש כי מערכת המס הישראלית ממסה רווחי הון רק לאחר מימושם, והנוסחה הלינארית היא טכניקה לקביעת שיעור המס באותה נקודה, ולא הפקת רווחים לאורך תקופת ההחזקה. לבסוף אישר בית המשפט כי הערעורים יידחו, והורה למערערים לכסות את הוצאות המשיב, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 25,000 ₪.