רע"צ 55287-10-13

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את ה-BRA שהגיש המבקש מאחר והוגש מעבר למועד האחרון. לטענת בא כוח המשיבים, נמסר למבקש על החלטות הרשם ביום 29.9.2013, אך העתירה הוגשה ביום 27.10.2013, מעבר למגבלת 20 הימים להגשת ערעור. בא כוח המבקש טען כי הבקשה הוגשה במועד, וממילא לא הביאו המשיבים כל ראיה למועד הספציפי שבו נודע למבקש על ההחלטה. השופטת הסכימה עם המבקש, וציינה כי מאחר שהמשיבים לא טענו למועד ספציפי למסירת ההחלטה, יש לראות את מועד מסירת המידע כמועד הגשת הבקשה, החופף למועד הגשת ה-BRA של המבקש. לגופו של עניין, טען המבקש כי יש לחשב את שכר טרחת הכונס על בסיס החוב שנפרע ולא על פי מחיר המכירה של הדירה, מה גם שמחיר המכירה עלה על סכום החוב. השופט חלק על כך, והדגיש כי לשונה הפשוטה של תקנה 5 לתקנות השכר קובעת כי שכר הטרחה יחושב אך ורק על בסיס תמורת המכירה. השופט גם ציטט מספר פסקי דין קודמים אשר יישמו באופן עקבי את פרשנותה המילולית של תקנה 5. יתרה מכך, השופט ציין כי מטרתן של תקנות השכר היא לתמרץ הן את החייב לפרוע את החוב בהקדם והן את כונס הנכסים למקסם את מחיר המכירה. חישוב עמלות על בסיס החוב שנפרע יבטל מטרה זו. השופט הוסיף כי לרשם אין שיקול דעת לקבוע שכר טרחת כונס נכסים ועליו לפעול בהתאם לתקנות שנקבעו. למעט במקרים נדירים, אל לו לבית המשפט להתערב בשכר הטרחה שנקבע, ובמקרה זה לא הוצגו נסיבות חריגות המצדיקות הפחתה. עבודת הכונס, לרבות הסדרים, תחרויות והליכים רבים, הצדיקה את שכר הטרחה, ומצבם מעורר האהדה של החייבים לא הצריך הפחתת שכר טרחה, שכן יתרת תמורת המכירה תיטיב עם נושים אחרים. בסיכומו של דבר, דחתה השופטת את הערעור והורתה למבקש לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.