סע"ש 38019-09-16

תקציר

פסק הדין דן בבקשה לסעד זמני שהגישו שני מבקשים נגד שני משיבים. המבקשים ביקשו ליתן צו האוסר על המשיבים ליצור קשר עם לקוחות מסוימים ומגביל את עיסוקו של המשיב מס' 1, אשר הועסק בעבר אצל המבקש מס' 1. הבקשה נדחתה בשל שיהוי ניכר בהגשת הבקשה והיעדר הוכחת קיומה של עילת תביעה לכאורה. המבקשים לא הצליחו להצדיק את רשימת הלקוחות, את התעריפים הנגבים מהלקוחות, את המידע על ציוד ההתקנה ואת רשימת הספקים כסודות מסחריים הראויים להגנה משפטית. זאת ועוד, המבקשים לא הוכיחו שימוש שלא כדין בסודות מסחריים כלשהם על ידי המשיבים, אשר יכול היה לסכן את עצם קיומה של המבקשת מס' 1. פסק הדין דן גם בהגבלה הבלתי סבירה של עיסוקו של המשיב מס' 1, בהינתן שלא נחתם הסכם אי-תחרות תקף, ולא הוכח האינטרס הלגיטימי של המבקשת מס' 1. לבסוף, מאזן הנוחות לא היה לטובת המבקשים, במיוחד בהתחשב באינטרס הציבורי בקידום תחרות הוגנת בשוק. לפיכך, הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה, תוך השארת האפשרות למבקשים לתבוע פיצויים בהליך התביעה העיקרי. הוצאות המשיבים חויבו על ידי המבקשים, בסך כולל של 7,500 ₪ לכל אחד מהמשיבים.