חדל"פ 50797-04-21

תקציר

החלטת בית המשפט נסובה בעיקר סביב תוקפן של הלוואות מסוימות והשפעתן על הליך חדלות הפירעון של אדם. ההלוואות המרכזיות המדוברות הן הלוואה א', שלגביה הוצג מסמך תקף חתום על ידי היחיד המאפשר ניכוי שכר, והלוואות ב', ג' ו-ד', שלטענת הבנק אבדו עבורן המחאות אשראי חתומות. בית המשפט קובע כי הוראת הניכוי של הלוואה א' תקפה והבנק יכול להמשיך לפרוע אותה משכרו של היחיד, ובלבד שהתשלומים ינוכו גם מתביעת החוב של הבנק. באשר להלוואות ב' ו-ד', בית המשפט פוסק לטובת בקשת הנאמן, ומורה לבנק להשיב את כל הכספים שנגבו משכרו של היחיד מאז ינואר 2021, מאחר שהבנק לא הביא ראיות מספיקות לקיומם של ההמחאות. החזר זה יוצר מחלוקת לגבי מעמדם של כספים אלה, אשר בית המשפט מורה לנאמן וליחיד לברר עוד. כמו כן נדרש הבנק להמציא לנאמן מסמכים מתאימים בדבר תשלומים אלה בתוך פרק זמן מוגדר. המחלוקת העיקרית נסובה סביב הלוואה ג' ומענק הפרישה. בית המשפט מגיע למסקנה כי לבנק אין זכות בכספים אלה, שכן הוא לא התכוון ליצור מעמד של נושה מובטח ומענק הפרישה, בדומה לקרנות פנסיה, מוגן רק בטרם שולם. בית המשפט, המפעיל את שיקול דעתו, מחליט כי קרן הפנסיה זכאית לרוב המענק, תוך שהוא מאפשר ליחיד לשמור ממנה 50,000 שקל. החלטה זו מוצדקת בשל מצבו הרפואי של המבוטח ואופי מענק הפרישה. עוד מציין בית המשפט כי ייתכן שאשתו של היחיד תצטרך לפרוע את יתרות ההלוואה שנותרו, אך בירור הכספים מהלוואות ב' ו-ד' עשוי להקל על נטל זה. לבסוף, בית המשפט דוחה את ההסדר המוצע, שכן הוא מיטיב עם הבנק באופן בלתי הוגן תוך פגיעה בנושים אחרים, ובמקום זאת פוסק לגופה של הבקשה. ההחלטה מתקבלת מבלי שעמדת אף אחד מהצדדים התקבלה במלואה, מה שמוביל לכך שאין צו להוצאות. התיק ייבחן מחדש ביום 1.2.2025, על מנת לבחון את עמדת הנאמן באשר לגורל הכספים שהוחזרו מהלוואות ב' ו-ד'.