עמ"ש 77335-12-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **נושא מרכזי: החזר אגרה בבית המשפט לענייני משפחה – ספציפיות החקיקה מול מדיניות דיונית ופרשנות תכליתית.** **1. הסוגיה המשפטית:** ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה לדחות את בקשת המערער להשיב לו את מלוא האגרה ששילם בעת הגשת תביעתו, לאחר שביקש למחוק את התביעה לפני הגשת כתב הגנה. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם יש להחיל את תקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות), תשנ"ו-1995 (להלן: "תקנות האגרות משפחה") או את תקנות בית המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות הכלליות"), ובפרט, האם יש להשיב את מלוא האגרה או רק מחציתה. **2. הדין החל – ספציפיות מול כלליות:** * **העקרון המנחה:** בית המשפט קבע כי תקנות האגרות משפחה הן תקנות ספציפיות החלות על הליכים בבית המשפט לענייני משפחה. על כן, כאשר קיימת הוראה בתקנות הספציפיות, יש לפעול לפיה, גם אם התקנות הכלליות מציעות הסדר מקל יותר. * **היחס בין התקנות:** בית המשפט ביסס את עמדתו על עקרון "הדין הספציפי גובר על הדין הכללי". משמעות הדבר היא שאם תקנה משפחתית קובעת הסדר מסוים, הוא יגבר על הוראה מקבילה בתקנות הכלליות, גם אם זו מיטיבה עם בעל הדין. * **חידוש/הבהרה:** פסק הדין מבהיר כי אין זה סביר להחיל את התקנות הכלליות בכל מקרה בו הן מקלות יותר, שכן הדבר עלול "למחוק" למעשה הסדרים מסוימים בתקנות המשפחה. ההחלה של התקנות הכלליות לצרכי השלמה (כמו במקרה של "לקונה" – חוסר הסדרה) שונה מהחלתן כדי "להתגבר" על הסדר קיים בתקנות הספציפיות. * **פרשנות תקנה 1 לתקנות סדרי דין משפחה:** בית המשפט חיזק את עמדתו באמצעות תקנה 1 לתקנות סדרי הדין משפחה, הקובעת שתקנות סדר הדין האזרחי יחולו בבית המשפט לענייני משפחה "בשינויים המחויבים לפי העניין", אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלו. הדבר מרמז על עדיפות לתקנות הספציפיות. **3. פרשנות תכליתית והלכות בית המשפט העליון:** * **החלת הסדרים מקלים:** המערער הסתמך על פסק דין בע"מ 1818/16 (להלן: "בע"מ פלונית") לפיו ניתן להחיל הסדרים מקלים מסוימים מתקנות האגרות הכלליות על מתדיינים בבתי המשפט לענייני משפחה. בית המשפט אמנם מכיר באפשרות זו, אך מדגיש כי היא נועדה למלא "לקונה" ולא לגבור על הוראה קיימת. * **המקרה של "בע"מ פלונית":** פסק הדין המצוטט (בע"מ פלונית) דן באפשרות לתשלום אגרה בתשלומים, אשר הייתה קיימת בתקנות הכלליות ולא בתקנות המשפחה. במקרה זה, בית המשפט העליון קבע שיש לפרש את תקנות האגרות משפחה באופן תכליתי ולאפשר פריסת תשלומים, מתוך הבנה כי מדובר בערכאה הדנה בעניינים אישיים וחיוניים, שרבים מהמתדיינים בה מצויים במצב סוציו-אקונומי נמוך. * **המקרה של "דנ"א 1292/20":** פסק דין זה הזכיר אגב אורחא את האפשרות להחיל את תקנה 5א לתקנות האגרות הכלליות (המקנה אגרה מופחתת לתובענות בעבירות מין) על תיקי עבירות מין במשפחה. גם כאן, ההחלפה היא למקרים מתאימים, כאשר ישנה ספציפיות לנושא. * **הבחנה בין סוגיות:** בית המשפט מבחין בין סוגיות בהן קיימת לקונה בתקנות המשפחה (המצריכה השלמה מהתקנות הכלליות) לבין סוגיות המוסדרות במפורש בתקנות המשפחה. במקרה שלפנינו, הסדרת החזר אגרה במקרה של מחיקת תביעה קיימת בתקנות המשפחה (תקנה 8(ב)), ולכן אין מקום להפנות לתקנות הכלליות. **4. "עניין טכני" מול שיקול דעת:** * **הלכת "ענייני אגרה":** בית המשפט חזר על הלכה קיימת לפיה ענייני אגרה והשבתה נחשבים ל"עניינים טכניים" שהוסדרו באופן ברור על ידי המחוקק, במטרה ליצור וודאות. במקרים אלו, זכאות להשבת אגרה היא "רשימה סגורה" שאינה נתונה לשיקול דעת בית המשפט, למעט חריגים מצומצמים. * **שיקול דעת מוגבל:** למרות שהמערער טען כי בית המשפט קמא לא הפעיל את שיקול דעתו כראוי, בית המשפט המחוזי סבור כי בנושא אגרה, שיקול הדעת הוא אכן מצומצם ביותר ויש לשומרו כנושא טכני. * **ריבוי בקשות:** בית המשפט דוחה את טענת המערער כי ריבוי הבקשות וההחלטות (ארבע בקשות ו-9 החלטות) מצדיק החזר מלא של האגרה. בית המשפט סבור כי אין זה מקרה מתאים להפעלת שיקול דעת מסוג זה, במיוחד כאשר הדין הקיים (תקנה 8(ב)) מורה אחרת. **5. המדיניות הדיונית ועידוד סיום הליכים:** * **טענת המערער:** המערער טען כי אי-השבת האגרה אינה מתיישבת עם המדיניות הדיונית המעודדת סיום הליכים בשלב מוקדם. כמו כן, טען כי אי-החזר האגרה יפגע במדיניות הציבורית לעידוד סיום הליכים מחוץ לכותלי בית המשפט. * **עמדת בית המשפט:** בית המשפט אומנם מכיר בחשיבות המדיניות הדיונית, אך קובע כי היא אינה גוברת על הוראות החוק הספציפיות. תקנה 8(ב) לתקנות האגרות משפחה מתווה את הסדר ההשבה (מחצית האגרה) במקרה של מחיקת תביעה לפני תחילת הדיון, ולכן יש לנהוג על פיה. * **מדיניות מול דין:** פסק הדין מדגיש את המתח בין הרצון לעודד התדיינות יעילה וסיום הליכים מוקדם, לבין ההכרח לפעול על פי הדין הכתוב. במקרה זה, הדין המוחשי (הספציפי) גובר על שיקולים מדיניות כלליים. **6. החלטה סופית:** * **השבה חלקית:** בית המשפט קיבל את הערעור באופן חלקי וקבע כי יש להשיב למערער **מחצית** מסכום האגרה ששולם, מכוח תקנה 8(ב) לתקנות האגרות משפחה. * **הכרעה משפטית:** הדין הוא עם המדינה, לפיה יש להחיל את תקנות האגרות משפחה. * **הוצאות:** לאור הסכמת המשיבה (המדינה) לתוצאה אליה הגיע בית המשפט, לא נפסקו הוצאות. **סיכום חידושים ונקודות מרכזיות:** * **חיזוק עקרון הספציפיות:** פסק הדין מחזק באופן משמעותי את העיקרון שלפיו תקנות ספציפיות (תקנות האגרות משפחה) גוברות על תקנות כלליות (תקנות האגרות הכלליות) כאשר הן חלות על תחום מסוים, גם אם הכלליות מציעות הסדר מקל. * **גבולות הפרשנות התכליתית:** אמנם קיימת אפשרות לפרשנות תכליתית ולהחלת הסדרים מקלים מתקנות כלליות, אך זאת רק מקום בו קיימת "לקונה" בתקנות הספציפיות, ולא כדי "לעקוף" הסדר קיים. * **הגדרת "עניין טכני" באגרות:** בית המשפט חוזר ומדגיש את האופי הטכני והסגור של דיני אגרות, המצמצם את שיקול הדעת השיפוטי בנושא זה. * **השבה חלקית כברירת מחדל:** במקרים של מחיקת תביעה לפני תחילת הדיון, הסדר ההשבה הקבוע בתקנות האגרות משפחה (מחצית האגרה) הוא ברירת המחדל. פסק דין זה מספק הבהרה חשובה לגבי היחס בין מערכות התקנות הנוגעות לאגרות, ומדגיש את העליונות של הדין הספציפי החל על בתי המשפט לענייני משפחה.