עמ"ת 33644-06-12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא של ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות לשחרר את המשיב, שהואשם בפריצה ובגניבה, לצורת מעצר חלופית הכוללת טיפול טיפולי. בית משפט קמא המקורי נעתר לבקשת המשיב לשחרור, תוך שהוא מציין את תחילת הטיפול בגמילה מסמים של המשיב טרם מעצרו ואת הימצאותן של מצלמות טלוויזיה במעגל סגור כתנאים מספיקים כדי לחרוג מהנוהל המקובל של מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. עם זאת, ערכאת הערעור פסקה לטובת התביעה, בקובעה כי התנהלותו של המשיב בעבר, לרבות ביצוע העבירה האחרונה בעת שהיה במעצר בית בגין תיק קודם, מצביעה על חוסר מוטיבציה ויכולת מצד המשיב לעבור שיקום של ממש. זאת ועוד, המלצתו השלילית של שירות המבחן, אשר העריך את סיכויי הצלחתו של המשיב בהליך נסיגה כנמוכים, היוותה אף היא גורם מרכזי בהחלטת ערכאת הערעור. השופט הגיע למסקנה כי אין הצדקה לסטות מכלל העל לפיו מעצר צריך להוביל ישר לגזר דין וכי יש לעצור את המשיב עד תום ההליכים.