עת"מ 71504-03-19

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק: **1. זכות ערר והיקף הביקורת השיפוטית על החלטות מוסדות התכנון:** * **עקרון מרכזי:** בית המשפט לעניינים מנהליים נוקט בגישה מצמצמת בהתערבותו בהחלטות של מוסדות התכנון (ועדת הערר, הוועדה המקומית). הדבר נובע מן הכלל לפיו שיקול הדעת התכנוני-מקצועי נתון באופן בלעדי לגופים אלו, אשר הוכשרו ומונו לכך. * **החידוש/הדגש:** פסק הדין מדגיש כי התערבות שיפוטית תיעשה רק במקרים חריגים, בהם נפל פגם מהותי בהליך קבלת ההחלטה, או שנעשתה סטייה קיצונית מן הסבירות. במקרה הנדון, בית המשפט מצא כי הטענות שהועלו על ידי העותר אינן נמנות עם מקרים חריגים אלו, ולכן לא מצא עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר. * **סעיף 7 לפסק הדין:** "אקדים, כי הדיון העולה ביחס לתוכנית כמו גם הטענות העולות בהתנגדות לה, אל מול החלטת ועדת הערר, נוגעים לליבת שיקול הדעת המקצועי - תכנוני של מוסדות התכנון, אשר בית משפט זה אינו נוהג להתערב בהם, אלא במקרים חריגים, אשר ענייננו אינו נמנה עמם, ואף רחוק מכך." **2. סמכות הגשת תכניות תכנוניות:** * **עקרון משפטי:** חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, מסמיך גופים שונים להגיש תכניות תכנוניות. סעיף 61א(ב) לחוק קובע את החלופות המאפשרות זאת. * **החידוש/הדגש:** בית המשפט קבע כי המשיבה 3 (המרכז הארצי לפיתוח מקומות קדושים) כשלה למעלה מלכתחילה בהגשת התוכנית. נקבע כי היא עומדת בלפחות אחת מהחלופות המנויות בסעיף 61א(ב), הן מכוח מעמדה כבעלת הקרקע (בהסמכת רמ"י), והן מכוח פעולתה כזרוע ביצועית של המשרד לשירותי דת. הדבר מדגים כיצד תאגידים ממשלתיים הפועלים מכוח החלטות ממשלה והסמכות שניתנה להם יכולים לפעול כיוזמי תכניות. * **סעיף 16 לפסק הדין:** "המשיבה 3 באה בגדר לפחות אחת מהחלופות שמונה סעיף 61א(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965. כבעל הקרקע- על פי ההסמכה מרמ"י כנציגת המדינה שאף חתמה על התוכנית ואף מכוח המנדט שנתקבל ישירות מהממשלה. המשיבה 3 גם פעלה מטעם משרד ממשלתי- המשרד לשירותי דת, על פי התיעוד שהוצג (לרבות מכתב מנכ"ל המשרד), וגם במעמדה כחברה ממשלתית שעיקר עיסוקה בפיתוח מבנים ותשתיות, ובפרט ביחס לפיתוח קבר הרשב"י, כמפתחת ומתחזקת מקומות קדושים." **3. מעמד מקרקעי הקדש וסמכות ההכרעה:** * **עקרון משפטי:** הכרעה בשאלת היותם של מקרקעין "הקדש" היא בסמכות בית משפט אזרחי. עם זאת, בתחום התכנון והבנייה, לגופי התכנון יש סמכות להכריע בעניינים תכנוניים הנוגעים למקרקעין, גם אם הם מוגדרים כהקדש. * **החידוש/הדגש:** בית המשפט דחה את טענת העותר בדבר "כוואקף כללי" וההשלכות התכנוניות שהוא מבקש לגזור מכך. נקבע כי טענה זו מהווה הרחבת חזית, ובכל מקרה, גם במקרקעי הקדש, הסמכות לקבל החלטות תכנוניות נתונה לגופי התכנון, אלא אם הוצגה אסמכתה המכפיפה תכניות לאישור מקדים של גורם דתי. * **סעיף 17 לפסק הדין:** "הטענה שהעלה העותר אברהם באשר למעמדם של המקרקעין כמה שהוגדר על ידו "כוואקף כללי" וההשלכות שהוא מבקש לגזור מכך, הינה חסרת בסיס. מלבד זאת שהטענה הינה בבחינת הרחבת חזית לטיעוניו בערר, הרי בית המשפט המוסמך לקביעת הקדש הוא בית משפט אזרחי כשלענייננו לא קיימת כל הכרעה שכזו. יתרה מזאת, בסוגיות התכנוניות, גם במקרקעי הקדש, הסמכות היא לגורמי התכנון שהוסמכו לכך כשלא הוצגה כל אסמכתה המכפיפה תכניות לאישור מקדים של גורם דתי כזה או אחר (במובחן מחובת היוועצות)." **4. חובת היוועצות עם גורמים דתיים מוסמכים:** * **עקרון משפטי:** חוק התכנון והבניה אינו מחייב באופן גורף קבלת אישור מקדים מגורמים דתיים. עם זאת, במקומות קדושים, חלה חובת היוועצות עם גורמים רלוונטיים, כאמור בסעיף 18. * **החידוש/הדגש:** פסק הדין מחדד את ההבחנה בין "אישור מקדים" לבין "חובת היוועצות". נקבע כי לא קיימת הוראה בחוק המחייבת אישור מקדים של גופים כגון "אתרא קדישא" או העותרת. עם זאת, בית המשפט אישר כי בוצעה היוועצות עם גורמים דתיים מוסמכים, כגון ועדת החמישה (שבראשה עמד הרב רבינוביץ'), אשר נתנה את ברכתה לתוכנית. בנוסף, הודגשה מעורבות המשרד לשירותי דת, בהתאם לחובת ההיוועצות במקומות קדושים. * **סעיף 18 לפסק הדין:** "אין בנמצא הוראה בחוק התכנון והבניה המחייבת מוסד תכנון לקבל אישור מקדים של אגודת אתרא קדישא או של העותרת, ואף אם אניח כי לגופים אלו סמכות להגיש התנגדות לתוכנית. גם לא מצאתי בסיס לדרישה כי תקוים עפ"י דין חובת התייעצות עם הגורמים הדתיים שצוינו - "אגודת אתרא קדשא", "ועדת החמישה" כמו גם העותרת- "הכנסת אורחים". אוסיף, כי נוכח תפקידה של ועדת החמישה בניהול האתר, הציגו המתכננים את התכנית אף לוועדת החמישה שהעומד בראשה הינו הרב רבינוביץ' רב הקודש האמון על שמירת קודשי ישראל ובבחינת גורם דתי מוסמך כשהוועדה נתנה ברכתה לתוכנית." **5. שיקול דעת תכנוני-מקצועי ובחינת חלופות:** * **עקרון משפטי:** לבתי המשפט ישנה יכולת מוגבלת לבחון שיקולים תכנוניים-מקצועיים. הבחינה מתמקדת במניע, בסבירות ובחריגות קיצוניות. * **החידוש/הדגש:** בית המשפט שב והדגיש כי שיקול הדעת הרחב לבחינת חלופות תכנוניות, לרבות מיקום השירותים המוצע, נתון לגורמי התכנון בלבד. נקבע כי העותר לא הצביע על פגם מהותי בשיקולים אלו, אשר נשקלו באופן מעמיק ויסודי, תוך התחשבות ברגישויות הדתיות ותנאי השטח. המיקום שנבחר הוגדר כמתאים ביותר לאחר בחינת חלופות והתייעצות דתית. * **סעיף 21 לפסק הדין:** "מעבר לנדרש, לא מצאתי, ככלל, כל חריגה בסבירות שיקולים אלו שנשקלו באופן מעמיק ויסודי, לרבות לעניין מיקום השירותים המוצע והחלופות התכנוניות שנפסלו בנדון. נשוב ונדגיש, כי עסקינן בשיקולים תכנוניים/מקצועיים מעמיקים, אשר שיקול הדעת הרחב לגביהם נתון לגורמי התכנון בלבד ולבית המשפט אף אין למעשה כלים ממשיים לבחון אותם. מבלי לפגוע באמור, לא נסתר, כי המקום שאותר לקח בחשבון את הרגישויות הדתיות הגלומות, כמו גם את המסקנה כי המיקום אינו מצוי בתחומי בית עלמין. תנאי השטח של המקום והאפשרות להימנע מחפירה (בשל חשש לקברים), לאור מפלסו בהשוואה לחניון וקרבתו למתחם הרשב"י, הצביע על המקום שנבחר כמתאים ביותר ומועדף על האחרים, לרבות לאחר התייעצות דתית עם ועדת החמישה." **6. שיהוי בהעלאת טענות:** * **עקרון משפטי:** העלאת טענות כנגד תכניות תכנוניות, אשר פורסמו למתן תוקף לפני שנים רבות, עשויה להידחות מחמת שיהוי. * **החידוש/הדגש:** בית המשפט דחה את הטענות כנגד תוקפה של תכנית ג/7475, שאושרה עוד בשנת 1994, בנימוק של שיהוי כבד. בנוסף, צוין כי ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בתוקפה של תכנית שאושרה על ידי הוועדה המחוזית. * **סעיף 24 לפסק הדין:** "הטענות כנגד תוקפה של תוכנית ג/7475 החלה על השטח בדין נדחו. עסקינן בערעור תוקפה של התכנית שפורסמה למתן תוקף משנת 1994. בהתאם וכפועל יוצא מכך, כל טענה כנגדה לוקה בשיהוי קשה. מעבר לאמור, ועדת הערר אף אינה מוסמכת לדון בתוקפה של תוכנית שאושרה על ידי הוועדה המחוזית כבעמדה של תוכנית ג/7475." **7. פגמים דיוניים והליכי קבלת החלטות:** * **עקרון משפטי:** לבית המשפט סמכות מוגבלת להתערב באופני ניהול ההליך על ידי ועדות התכנון. רק פגמים דיוניים מהותיים, הפוגעים באופן ממשי בזכויות הצדדים, עשויים להצדיק התערבות. * **החידוש/הדגש:** בית המשפט דחה טענות בדבר הצגת גרסאות שונות של תקנון התכנית, פגם בייפוי כוח, ודרכי קבלת החלטות פנימיות של המשיבה 3. נקבע כי הוועדות התייחסו למסמכים ולטענות, ניתנה לעותר הזדמנות להציג טיעוניו, והפגמים הנטענים הינם טכניים או אינם מצדיקים החזרת הדיון. * **סעיף 27 לפסק הדין:** "לא מצאתי בסיס לטענות כנגד אופן ניהול ההליך בפני ועדת הערר ולטענה בדבר פגיעה בזכויות דיוניות. נוסיף, כי באופן ניהול ההליך נתונה לוועדה סמכות רחבה ביותר, אשר רק במקרים חריגים ביותר יתערב בהם בית משפט זה. בענייננו מכל מקום ניתנה לעותר הזדמנות רחבה להציג טיעוניו, ועדת הערר התייחסה למכלול הטענות, גם להשלמת טיעון שראה להגיש, אולי ללא בסיס וללא רשות." **8. סיום ההליך ופסיקת הוצאות:** * **עקרון משפטי:** בית המשפט רשאי להורות על מחיקת עתירה על הסכמת הצדדים, או מכוח חוסר עילה. פסיקת הוצאות משפט נועדה לכסות את הוצאות הצדדים שזכה בדינו. * **החידוש/הדגש:** עתירה אחת נמחקה על פי הסכמה, כאשר פסק הדין מתמקד בעתירה העיקרית. בית המשפט פסק הוצאות לטובת המשיבים, תוך התחשבות מסוימת בכך שהעותר אינו מיוצג משפטית. * **סעיף 31 לפסק הדין:** "לאור התוצאה ומשהתחשבתי, לפנים משורת הדין, מכך שהעותר אינו מיוצג בייצוג משפטי מקצועי, אני מחייב את העותר בהוצאות משפט המשיבים, כדלקמן: - בהוצאות משיבה 1 בסך 5,000 ₪. - בהוצאות משיבה 3 בסך 5,000 ₪." **לסיכום,** פסק הדין מדגיש את סמכותם הרחבה של גופי התכנון, את המגבלות על התערבות שיפוטית, ואת ההבחנות המשפטיות הנוגעות לסמכות, חובות היוועצות, ובחינת שיקולים תכנוניים. הוא משמש דוגמה להפעלת העקרונות הללו בהליך מנהלי הנוגע לאתר רגיש מבחינה דתית ותכנונית.