ת"א 13917-12-17

תקציר

התובע, רופא אורתופדי עצמאי, תבע את חברת הביטוח הנתבעת לאחר שנפגע בתאונת דרכים, עליה חלה אחריות פוליסת ביטוח הרכב של הנתבעת. תביעות התובע כללו פיצוי בגין אובדן הכנסה, כאב פיזי וסבל, וכן הוצאות רפואיות. חברת הביטוח לא חלקה על אחריות המבוטח שלה לתאונה או על זכותו של התובע לפיצוי. עם זאת, הצדדים לא הסכימו על היקף הנזקים וגובה הפיצוי הכספי בו חייבת הנתבעת. בית המשפט הכיר בנכותו הרפואית של התובע, וקבע לו 10% נכות בגין תנועה מוגבלת בצוואר ודירוג של 5% בגין חולשת שרירי יד שמאל, בסך הכל 14.5%. כן נלקחה בחשבון הנכות התפקודית והשפעתה על יכולתו של התובע לעבוד, להשתכר ולתפקד באופן יומיומי. השופט ציין כי עדותו של התובע היא הראיה היחידה שהוצגה לגבי ההשפעה התפקודית של התאונה, אשר לא נתמכה בעדים או ראיות אחרות. בית המשפט מצא כי החלטתו של התובע לעבור לחו"ל והיעדר ראיות המוכיחות חוסר יכולת להמשיך לעבוד בישראל פגעו באמינות טענותיו בדבר נכות תפקודית ופגיעה בכושר ההשתכרות. השופט קבע את שכר הבסיס לחישוב הפסדי השכר, שלא היה שנוי במחלוקת כגבוה פי שלושה מהשכר הממוצע במשק. התובע פוצה בגין הפסדי שכר בעבר, שחושבו בשיעורים שונים לתקופות שונות לאחר התאונה, בסך כולל של 263,000 ₪. בגין הפסדי שכר עתידיים פסק בית הדין לתובע 104,000 ₪, עד גיל 72. השופטת דנה גם בתביעת התובע להפסד הפרשות לפנסיה אך קבעה כי התובע העצמאי לא הוכיח הפסד כספי מספיק בהקשר זה ולכן אינו זכאי לפיצוי בגין סעיף זה. בית המשפט פסק 19,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, לכיסוי כאב וסבל. סכום זה, יחד עם הפסדי השכר בעבר ובעתיד, קוזז על ידי תשלומים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, בסך כולל של 294,000 ₪. סכום הפיצוי הסופי עמד על 92,200 ₪, אותו חויבה הנתבעת לשלם לתובע. סכום זה כלל הוצאות משפט, כגון שכר טרחת עורך דין, אגרת בית משפט והוצאות נסיעה של התובע לצורך השתתפות במשפט. עוד נקבע בפסק הדין כי הנתבעת תשלם לתובע את הסכום שנפסק בתוך 30 יום, שלאחריהם יצטברו הפרשי ריבית והצמדה. השופט סיכם בכך שהעניק לשני הצדדים זכות ערעור והתיר את פרסום פסק הדין, בתנאי שהושמטו פרטים אישיים של התובע.