ה"פ 3298/04

תקציר

המבקשים, בעלי זכויות בכ-600 דונם המיועדים לחקלאות, חתמו בשנת 1995 על חוזה עם מינהל מקרקעי ישראל. החוזה נועד להסדיר את היחסים המשפטיים של המבקשים עם מנהל מקרקעי ישראל בנוגע להשבת הקרקע לרמ"י בהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 666. ההחלטה ביקשה לתת מענה למצוקת הדיור באמצעות "הפשרת" קרקע המיועדת לחקלאות ושינוי ייעודה לשימושים אחרים. המבקשים ביקשו לקבל פיצוי מוגדל בהתאם להחלטה, והחוזה התווה את המנגנון להשבת הקרקע לרשות מקרקעי ישראל ואת הפיצוי שיקבלו המבקשים. החוזה כלל תנאי מוקדם לפיו אם לא תאושר תב"ע חדשה בתוך 8 שנים, הוויתור של המבקשים על הקרקע יהיה בטל. גם לרשות מקרקעי ישראל הייתה הזכות לפעול לשינוי ייעוד הקרקע, אך היא לא הייתה מחויבת לעשות כן. המבקשים טענו כי מחדליה ורשלנותה של רמ"י מנעו את אישור התב"ע וביקשו לאכוף את החוזה. מנגד, טענה רמ"י כי המבקשים לא מילאו אחר התנאים המפורטים בהוראות המעבר בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 972, ועל כן יש לדחות את תביעתם. בית המשפט פסק לטובת רמ"י, והגיע למסקנה כי המבקשים לא הוכיחו די הצורך את טענותיהם לרשלנות כלפי רמ"י. בנוסף, נמצא כי החוזה כפוף להחלטה מס' 666 ולאחר מכן להחלטה מס' 972, שהמבקשים לא עמדו בה. לפיכך נדחתה תביעתם של המבקשים, והם חויבו לשלם למנהל מקרקעי ישראל 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.