ע"פ 4314/07

תקציר

הערר מתייחס לשתי תאונות קשות בהן הייתה מעורבת רכבת ישראל, שהובילו להקמת ועדת חקירה פנימית. במהלך חקירת המשטרה בנוגע לתאונות, נדרשה רכבת ישראל, בהתאם לסעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי, למסור מסמכים הקשורים לתאונות, לרבות עדויות עובדים שנגבו בפני הוועדה הפנימית. רכבת ישראל אמנם ויתרה על זכותה מפני הפללה עצמית, אך טענה כי לא ניתן לחייב אותה להמציא מסמכים העלולים להפליל את עובדיה. בית משפט השלום דחה עמדה זו, והוביל לערעור זה. השאלה המרכזית היא האם רכבת ישראל, לאחר שוויתרה על זכותה מפני הפללה עצמית, עדיין יכולה לסרב למסור מסמכים בנימוק של זכות עובדיה לחיסיון מפני הפללה עצמית. בית המשפט מגיע למסקנה כי זכויותיה וחובותיה של החברה נפרדות מאלו של עובדיה, ורכבת ישראל אינה יכולה להרחיב את זכויות העובדים לעצמה. הצו להמצאת מסמכים מופנה לחברה בלבד, ועובדיה אינם צד להליך. זאת ועוד, שיקולי המדיניות העומדים מאחורי הזכות מפני הפללה עצמית אינם תומכים בהרחבת זכות זו במקרה הנוכחי. אין לאפשר לחברה בע"מ לגונן יתר על המידה על מי שפועל מטעמה. בעוד שלעובדים יש את הזכות להעלות את התנגדותם במהלך המשפט שלהם, היא אינה זמינה להם בשלב הפקת המסמכים. בנוסף, אופייה של ועדת החקירה ותכליתה של הפקת המסמכים המסודרים מבחינים בין מקרה זה לבין מצבים בהם נאסר על שימוש בהודעות שנמסרו לוועדות חקירה בהליכים משפטיים. פניית המשטרה היא לצורכי חקירה בלבד ואין בה כדי לרמז על שימוש עתידי במסמכים כראיות. יתר על כן, על רכבת ישראל, כחברה ציבורית, מוטלת חובת נאמנות מוגברת לציבור, המחזקת את חובתה למסור את המסמכים. בסופו של דבר, בית המשפט קובע כי על רכבת ישראל לקיים את הצו להמצאת המסמכים. הערעור נדחה, והחלטת בית משפט השלום מתקבלת.