ע"א 5185/19

תקציר

**עקרונות משפטיים וחידושים בניתוח המקרה** 1. **תקן לפסילה שיפוטית** - העיקרון המשפטי העיקרי העומד על הפרק הוא *מבחן הפסילה* של שופט או בית דין, כקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. סטנדרט זה מדגיש את *"הפחד האמיתי מחוסר משוא פנים"* ולא רק חוסר שביעות רצון סובייקטיבי. על בית המשפט להעריך אם הנסיבות מעוררות *חשש סביר להטיה'* המשפיע על ההגינות והיושרה של המשפט. - במקרה זה, בית המשפט לערעורים אישר מחדש כי תחושות סובייקטיביות של חוסר הוגנות או משוא פנים אינן מהוות עילה מספקת לפסילה אלא אם כן הן מבססות *"חשש אמיתי"* המבוסס על נסיבות אובייקטיביות. הדבר עולה בקנה אחד עם העיקרון המשפטי הרחב יותר לפיו יש לשמור על עצמאות שיפוטית וחוסר משוא פנים אלא אם כן נימוקים ברורים ומשכנעים מצדיקים פסילה. 2. **הערכת התנהגות לכאורה וחוסר משוא פנים** - ההחלטה משקפת גישה *אינסטרומנטלית* להערכת התנהגות בלתי הולמת לכאורה. הוא מדגיש כי *לא התקיימו שיחות אישיות או פרטיות* במהלך הפגישות שצוטטו, וכי הפגישות היו *מנהליות או פרוצדורליות* באופיין, שמטרתן ליישם מודל חדש להליכים בבית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לשיקול דעתה של לשכת עורכי הדין. - בית המשפט הבחין עוד בין *תפיסות סובייקטיביות* לבין *הערכות אובייקטיביות*, והדגיש כי *עצם קיומה* של פגישה או החלטות קודמות שהמערער החשיב כשליליות אינן פוגעות באופן אוטומטי בחוסר משוא פנים. *חזקת האובייקטיביות השיפוטית* המוחזקת במערכת המשפט תומכת בגישה זו. 3. **עיתוי בקשות הפסילה ** - בית המשפט חיזק את *עקרון העיתוי* בתביעות פסילה, וציין כי *עיכוב ארוך* בין התרחשות האירוע הנטען לבין בקשת הפסילה מחליש את התביעה. זה מושרש ב*מדיניות השיפוטית* של הבטחת התנגדויות בזמן כדי למנוע עיכובים מיותרים ולשמור על טוהר המשפט. - עיקרון זה מתיישב עם הדוקטרינה המשפטית לפיה *בקשות מעוכבות* עשויות להיחשב *מתמהמהות או לא מוצדקות*, אלא אם כן סיבות משכנעות מצדיקות את העיכוב, ובכך שומרים על *עקרון ההגינות הפרוצדורלית*. 4. **מגבלות על העלאת טענות באמצעות ערעורים** - בית המשפט הבהיר כי *טיעונים המאתגרים החלטות פרוצדורליות* או *פסקי דין קודמים* אינם עילה מתאימה* לפסילה, והדגיש כי *המסלול הפרוצדורלי המתאים* הוא באמצעות ערעור על החלטות ספציפיות ולא באמצעות בקשת פסילה עצמאית. זה מונע *ניצול לרעה* של מנגנון הפסילה לצרכי ערעור ושומר על *יעילות שיפוטית*. 5. **חידוש פרוצדורלי: הגדרת היקף תביעות הפסילה ** - גישת בית המשפט מסמלת *התאמה של סטנדרטים פרוצדורליים* על ידי התוויית *גבולות* בקשות הפסילה, במיוחד בהקשר של הליכים בדיני משפחה הכוללים לעתים קרובות *אלמנטים רגשיים וסובייקטיביים*. הוא מדגיש כי *תפיסות של הטיה* חייבות להיות מוכחות על ידי *ראיות עובדתיות מהותיות* ולא על הנחות או שמועות. 6. **חזקת היעדר משוא פנים ויושרה שיפוטית** - ההחלטה מכירה במפורש ב*חזקת היעדר משוא פנים שיפוטי* וב*יושרה המקצועית* של הפאנל. *נטל ההוכחה* מוטל על המערערת להוכיח אחרת, תוך אישור העיקרון המשפטי כי *היעדר משוא פנים שיפוטי הוא הנורמה*, ו*חריגים מפורשים בצמצום*. 7. **דחיית האשמות על סמך החלטות קודמות** - בית המשפט אישר מחדש כי *חוסר שביעות רצון מפסיקות שיפוטיות*, או מחלוקות על התנהלות פרוצדורלית, *אינן יכולות להוות עילה לפסילה*, תוך הדגשת *האופי האדברסרי* של התדיינות משפטית כאשר ביקורת ערעור היא המנגנון הנכון, ובכך שומרת על *שלמות ויציבות ההליכים השיפוטיים*. **סיכום החדשנות המשפטית** מקרה זה מדגיש *מגמה שיפוטית* המעדיפה *סטנדרטים מגבילים ואובייקטיביים* לפסילת שופטים, תוך שימת דגש על *עמידה בזמנים*, *ביסוס עובדתי* והקפדה על *תקינות פרוצדורלית*. הוא מחזק את *משוא הפנים המשוער* של בתי הדין ומבהיר את *ההקשר וההיקף המתאימים* לבקשות פסילה, במיוחד בסכסוכים בדיני משפחה, שבהם יש להבחין בזהירות בין *תפיסת הטיה* לבין *הטיה ממשית* הנתמכת בראיות קונקרטיות.