עב"ל 1144/02

תקציר

השופט א' רבינוביץ דחה את ערעורו של המערער בעניין חישוב קצבת הנכות. המערער טען כי ליקוי השמיעה נגרם לו כתוצאה מתאונת עבודה ובעקבות זאת נקבעה לו קצבת נכות בשנת 1995, אשר הוגדלה בשנת 2000 בעקבות ערעור של המערער. המחלוקת שעמדה על הפרק הייתה לגבי הבסיס לחישוב הקצבה המוגדלת. המערער טען כי מאחר שההרעה בשמיעתם הייתה מתמשכת ונגרמה עקב חשיפה לרעש מזיק, יש לחשב את החישוב על שכרם הנוכחי, ואילו המשיב (המוסד לביטוח לאומי) טען כי יש לחשב את הקצבה על בסיס שכרו של המערער טרם קביעת הנכות הראשונית. השופט א' רבינוביץ פסק לטובת המשיב בקובעו כי ההליך שננקט במקרה זה הוא בחינה מחודשת של דרגת הנכות של המערער עקב החמרה ולכן יש לחשב את הקצבה על בסיס השכר שהרוויח ברבעון שקדם לקביעת הנכות הראשונית. זאת ועוד, הדגישה השופטת את ההבחנה בין מחלת מקצוע לבין תאונה, וציינה כי החמרה של מחלה קיימת, במקרה זה ירידה בשמיעה, אינה מהווה תביעה חדשה אלא אם היא נבעה מ"תאונה" מובהקת. מאחר שוועדת הערר הרפואית קבעה כי הידרדרות הדיון בעניינו של המערער נבעה מחשיפה מתמשכת לרעש ולא מתאונה פתאומית, הגיע השופט למסקנה כי חישוב הקצבה על בסיס שכרו ההיסטורי של המערער היה כדין. לפיכך, הערעור נדחה, וההחלטה הראשונית עמדה בעינה.