ת"א 40861-01-17

תקציר

התיק סובב סביב הסכם רכישת מניות וכישלון לכאורה לשלם עבור המניות. התובע, שיזם את התביעה, טען כי הנתבע הפר את ההסכם בכך שלא הסדיר את התשלום עבור מניות החברה שהועברו אליו. עם זאת, הנתבעת טענה כי ההסכם הוחלף בעסקה אחרת, בה דבינסקי, צד שלישי, הסדיר את חובו של הנתבע ושינה את תנאי ההסכם הקודם. פסק הדין דחה את טענות התובע וקבע כי הן חסרות ראיות מספיקות. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא עדים או עדויות משכנעות שיתמכו בטענותיו והסתמך אך ורק על הודעותיו, אשר סותרות ראיות אחרות. לגופו של עניין, טענת התובע כי הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו לתשלום על פי הסכם רכישת המניות לא הוכחה. כמו כן, בית המשפט קיבל את טענת הנתבע כי חובו הוסדר באמצעות הסכם דווינסקי, אשר שינה את התנאים הקודמים. הצהרת התובע, אשר השמיטה את העברת המניות, החלישה את טענתו וגברה על עדויות ומסמכים מהימנים אחרים. השופט גם הצביע על חוסר עקביות ובעיות אמינות מסוימות בטיעוני התובע ובראיותיו. כך למשל, טענת התובע בדבר חובו של הנתבע נעדרה בהירות ותשתית ראייתית. יתר על כן, התובע לא המציא מסמכים משפטיים גרמניים כלשהם לתמיכה בטענתו בדבר העברת הבעלות בחברה לנתבע, דבר המקשה על בירור העובדות. בית המשפט ציין כי לא הוצגו מספר הליכים משפטיים ובוררויות רלוונטיים הקשורים לתיק, דבר שהיה עשוי לשפוך אור על התמונה המלאה. בנוסף, טענות הנתבע כי שילם במזומן וכי יש לראות בחוזי השיפוץ והייעוץ כחלק מרכישת מניותיו, נדחו בשל חוסר ראיות מספיקות וחוסר עקביות בטיעוניו. חוזה הייעוץ, שלטענת הנתבעת קשור לרכישת המניות, לא הזכיר אותו, מה שהוביל את בית המשפט לדחות טענה זו. ככלל, פסק הדין נטה לטובת הנתבעת, ודחה את טענות התובע בשל היעדר ראיות משכנעות. עם זאת, לאור המורכבות והספקות שהועלו במהלך המשפט, החליט בית המשפט שלא לפסוק הוצאות כלשהן למי מהצדדים. פסק הדין הדגיש את נטל ההוכחה המוטל על התובעת, שלא התקיים, והביא לדחיית התביעה, ללא כל טענה שכנגד. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, והם עודכנו על ההחלטה באמצעות באי כוחם.