ע"פ 30009-11-11

תקציר

המשיב הואשם בעבירות אלימות כלפי אשתו והודה במסגרת הסדר טיעון. הצדדים לא הצליחו להסכים על גזר הדין והגישו את העניין לבית המשפט. בית משפט קמא החליט שלא להרשיע את המשיב ותחת זאת הורה על ביצוע עבודות שירות והטיל עליו פיקוח על תנאי. התביעה ערערה על החלטה זו, וטענה כי היה מקום להרשיע את המשיב נוכח חומרת עבירותיו, שכללו תקיפה ואיומים על בת זוגו. ההגנה טענה כי נסיבותיו של המשיב, לרבות התקדמותו הטיפולית, קשייו כעולה חדש והפגיעה הפוטנציאלית בסיכוייו התעסוקתיים, מצדיקות עונש ללא הרשעה. בית המשפט העליון, לאחר ששקל את מכלול הטענות והגורמים הרלוונטיים, הגיע למסקנה כי שגה בית משפט קמא בכך שלא הרשיע את המשיב. בית המשפט הדגיש את האינטרס הציבורי בהרשעת אנשים המבצעים עבירות אלימות, בפרט כאלה נגד בני זוג, ואת הצורך בהרתעה. בעוד נסיבותיו האישיות של המשיב נלקחו בחשבון, קבע בית המשפט כי הן אינן גוברות על האינטרס הציבורי במקרה זה. עם זאת, בית המשפט העליון החליט להותיר על כנו את העונש המקורי, והוסיף מאסר על תנאי, כדי להעביר למשיב את המסר כי מעשיו מגונים. השופטת רויטל יפה-כץ, המשנה לנשיא, והשופטים יורם צלקובניק ויעקב שפסר הסכימו עם ההחלטה.