תמ"ש 33045-03-14

תקציר

התובעת, יהודייה, תבעה את בעלה, גם הוא יהודי, למזונות לאחר שחי בנפרד קרוב לשנתיים. הנאשם עזב את הבית המשותף ביום 21.3.2014. התובע דרש 31,915 ₪ לחודש בתוספת הוצאות רפואיות חריגות. בית המשפט בחן את הסיבות לפירוד, אך לא הגיע למסקנה שמי מהצדדים אשם. לפיכך, התובעת הייתה זכאית למזונות מאחר ולא עזבה את הנישואין מרצונה. לאחר מכן, בית המשפט קבע את סכום המזונות. נקבע כי הצדדים נהנו מרמת חיים גבוהה במהלך הנישואין, שמומנה בחלקה מחשבונו הפרטי של הנתבע ומהוצאותיו העסקיות. בית המשפט חישב את ההוצאות החודשיות הממוצעות בשנה שקדמה לתביעה ב-15,666 ש"ח, אליהם יש להוסיף הוצאות ששולמו מחשבונו הפרטי של הנתבע, המוערכות בכ-45,000 ₪ בחודש. נוכו הוצאות מסוימות, לרבות הוצאות עבור חבריו ובני משפחתו של התובע, והשקעות בנכסי התובע. עוד נקבע כי לתובעת היו הכנסות משלה, לרבות 650 ₪ לחודש מתמלוגים, ותשלומים שונים מעבודתה כ-XXXX. בית הדין קיבל את הטענה כי הכנסתה של התובעת מעבודתה עמדה על 3,000 ₪ לחודש ופסק כי על הנתבעת לשלם את יתרת הסכום החודשי בסך 25,049 ₪ לתקופה של 24 חודשים ממועד הגשת התביעה. כמו כן הורה השופט לנתבע לשלם לתובע 50,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.