עפ"ת 11076-02-16

תקציר

המערער נעצר ונחשד בנהיגה בשכרות. היא הסכימה לבדיקת נשיפה אך נמצא כי נכשלה בבדיקה ולאחר מכן סירבה לבצע בדיקות נוספות. בית משפט קמא הרשיע אותה בנהיגה בשכרות בהתבסס על החזקה הנובעת מסירוב לבדיקת שכרות. המערערת ערערה על החלטה זו, וטענה כי לא סירבה לבדיקה וכי מכשיר הנשיפה תקול. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את החלטת בית המשפט קמא. נמצא כי התנהגותה של המערערת היוותה סירוב, שכן היא שיבשה את הליך הבדיקה ולא הביאה כל ראיה רפואית לטענותיה. בנוסף, בית המשפט קבע כי מכשיר ההנשמה פעל כראוי וכי השוטר פעל בהתאם לנהלים הנדרשים. גם בקשתו של המערער לביצוע בדיקת דם לא הייתה מוצדקת, שכן לקצין הייתה זכות לבחור את סוג הבדיקה. לבסוף, מצאה ערכאת הערעור את העונש שהטיל עליה בית משפט קמא כמאוזן וראוי, ובחרה שלא להתערב. משכך, נדחה הערעור, ופסק דינו וגזר דינו של בית משפט קמא נותרו בעינם.