עמ"נ 38888-12-23

תקציר

במקרה זה נדחה הערעור בשל אי עמידה בתנאי הסף הנדרשים להארכת רישיון סיעוד של עובד זר. המערערים כללו אישה מבוגרת במצב בריאותי מתדרדר הזקוקה לטיפול ואת העובד הזר שכבר הועסק בסיעוד בישראל. רישיונו של העובד הוארך בעבר אך לא בתנאים שיאפשרו הארכה נוספת, כפי שקובע סעיף 3א(ב1) לחוק הכניסה לישראל. בית המשפט הדגיש כי עובדים זרים מיועדים לעבודה זמנית בישראל כדי למנוע התיישבות ארוכת טווח. פסק הדין דחה את הערעור והבהיר כי על העובדת הזרה לעזוב את ישראל בתוך 45 יום, וכל בקשה נוספת לקבלת מעמדה לא תידון עד לעזיבתה. טענות המערערת בדבר התלות בטיפול בעובד, הקושי במציאת מחליף והצורך ההומניטרי בחריג נשקלו אך בסופו של דבר לא נמצאו מספיקות כדי לגבור על דרישות החוק. בית המשפט ציין את התיקון הזמני האחרון בשל הקורונה, שאיפשר הארכות מסוימות, אך הבקשה המדוברת נפלה מחוץ לתקופה זו. למרות שהכיר באתגרים הניצבים בפניהם עקב סיום ההעסקה, אישר בית הדין את החלטת המשיב תוך שהוא דבק בתנאי החוק. כתוצאה מכך הוטלו על המערערים הוצאות מתונות, וההחלטה התקבלה סופית, שתועבר לכל הצדדים המעורבים.