בע"מ 57/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לחופשה לצורך ערעור על פסק דין קודם בתביעת מזונות ילדים. המבקש, אביו של הילד, ביקש לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, שהורה לו לשלם מזונות בסך 1,750 ₪ בחודש עד סוף שנת 2009, ו-2,250 ₪ לאחר מכן. בית המשפט המחוזי בירושלים כבר דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, והבקשה הנוכחית לבית המשפט העליון, בהיותה ניסיון שלישי לערער, נדחתה אף היא. שופט בית המשפט העליון הדגיש כי רשות ערעור במקרים כאלה נשקלת רק בנוכחות שאלות משפטיות או ציבוריות חשובות, שלא היו ישימות במקרה זה. השופטת אפיינה את קביעת מזונות הילדים כסוגיה עובדתית בעיקרה, התלויה בנסיבות הספציפיות, ואינה מתאימה לגלגול שלישי של ערעור. כמה מתביעות האב נדונו, ובהן גובה המזונות, פוטנציאל ההכנסה של האם וחובת האב לפרנס את ילדו במסגרת הקהילה החרדית. השופט ציין כי האם מקדישה את זמנה לטיפול בילד ואינה עובדת, בעוד האב הוא בעל פוטנציאל השתכרות גבוה יותר. השופט התייחס גם להסכמתה המשתמעת של האם לשאת בנטל מזונות הילדים כדי לאפשר את לימוד התורה של האב, והסביר כי הסכם כזה, גם אם היה קיים, לא היה תקף ללא היותו מפורש ומתייחס למצב הפירוד. לבסוף, הדגישה השופטת כי פסיקת מזונות ילדים אינה סופית וניתנת לתיקון בנסיבות משתנות, ועודדה קביעת זכויות ביקור ראויות לאב ולבנו. לפיכך נדחתה בקשת רשות הערעור.