ע"א 8857/21

תקציר

בפסק הדין שניתן ביום 26.2.2023 דחה בית המשפט ערעור שטען לקיפוח בעלי מניות מיעוט בשל הנפקת מניות החברה בהנחה. השופטת א' שטיין, בהסכמת השופטים י' עמית וג' כנפי-שטייניץ, אישרה את קביעת בית משפט קמא כי הנפקת המניות אינה מהווה אפליה. בית המשפט בחן האם ההנפקה בוצעה בתום לב ולטובת החברה, והדגיש כי דילול מתמטי לבדו, אם החברה משגשגת כמתוכנן, אינו פוגע בהכרח בבעלי מניות המיעוט. בית משפט קמא הציע מבחנים מחמירים לזיהוי אפליית מיעוטים; עם זאת, השופט שטיין מתח ביקורת על כך שהם נוקשים מדי, ועלולים להגביל פעילויות עסקיות הכרחיות. במקום זאת, הוא דגל בבחינת כל מקרה על בסיס אמות מידה משפטיות רחבות יותר שנקבעו בפסקי דין קודמים כמו גליקמן והולנדר, מבלי להסתמך על איסורים מוחלטים על הנפקת מניות מתחת לשווי שוק. פסק הדין הדגיש כי עסקאות אותנטיות, ולא חישובים תיאורטיים, קובעים את שווי השוק. יתר על כן, השופט שטיין הדגיש את הצורך של תובעים הטוענים לאפליה להראות ראיות הן לחוסר תום לב והן להערכת חסר. לאחר מכן יכלו המשיבים להפריך ולהוכיח כי ההנפקה תואמת את שווי השוק או, אם לאו, כי היא נועדה להיטיב עם החברה ואין חלופות מעשיות. בית המשפט ראה את ההנפקה כהכרחית לצורך גיוס הון לתמיכה בעסקת חברה בפנסילבניה וציין כי היא אושרה פה אחד על ידי הדירקטוריון, כולל דירקטורים המייצגים אינטרסים מנוגדים של בעלי המניות. פסק הדין גם הכיר במניעים שונים של משקיעים והפריך את הטענה כי כל הנפקות מניות בהנחה מפלות מטבען, ורמז כי איסורים כאלה עלולים לפגוע בפעילות תאגידית מועילה. בסופו של דבר, טענת המערערים נעדרה ראיות מספיקות לקיפוח, המאשרת את דחיית הערעור.