ת"א 1822/01

תקציר

המחלוקת היא על אכיפת הסכם למכירת בית מגורים. התובע, מר משה לסלי סלוטקין, התכוון לבנות שתי יחידות דיור על מגרש וביקש למכור אחת מהן לנתבעים, אילן וזהבה סקיטל. הנתבעים הביעו עניין ונחתם הסכם אופציה, המקנה להם זכות בלעדית לרכוש את היחידה בסכום מוגדר ובתוך תקופה קצובה. ההסכם לא מומש, והנאשמים לא רכשו את היחידה. תחת זאת, חתמו הצדדים על הסכם שכירות, המאפשר לנתבעים לשכור את היחידה. בהמשך טען התובע כי נערך חוזה מכר בין הצדדים, דבר שהנתבעים הכחישו. בית המשפט קבע כי לא נכרת חוזה מכר בין סלוטקין לבין משפחת סקיטלס. הסכם האופציה והסכם השכירות שנחתם בעקבותיו בין הצדדים נמצאו תקפים. השופטים קבעו כי היעדר חתימות על הסכם האופציה אינו שולל את תוקפו, שכן שני הצדדים קיבלו את ההסכם ותנאיו. תמורת דמי השכירות לשנה הראשונה, כפי שהוסכם בהסכם השכירות, שולמה מראש. עם זאת, עבור התקופה שמעבר לשנת השכירות הראשונית, חישב בית המשפט את דמי השכירות כ-800 דולר לחודש. הצדדים ייחסו חשיבות לנושא חתימת היתר הבנייה, כאשר הנתבעים טענו לזיוף. בית המשפט לא מצא צורך לדון בכך בהרחבה, שכן לא נכרת חוזה מכר. בסופו של דבר, התביעה נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.