ע"א 6296/05

תקציר

במקרה זה, בית המשפט התייחס לבעלות השנויה במחלוקת על דירה בעקבות הסכם מתנה שנחתם על ידי המנוחה, אישה חשוכת ילדים בת 70, אשר היו לה יחסים משפחתיים מורכבים שהשפיעו על החלטותיה בנוגע לנכס. יחסיה עם בני משפחתה, ובפרט עם אחייניתה (המערערת) ואחיינו (המשיב), השתנו עם הזמן, והשפיעו על כוונותיה לגבי הדירה. בתחילה, היו למנוחה יחסים קרובים עם המערערת, אשר סייעה לה, מה שהביא את המנוחה לחתום על הסכם מתנה המעביר את דירתה למערער. הסכם זה נחתם בנוכחות עו"ד מינה, אשר אימתה באופן עצמאי את כוונת המנוח ללא השפעה חיצונית. אלא שהיחסים התדרדרו, והמנוחה ניסתה לבטל את ההסכם בטענה שהוליכו אותה שולל במהלך החתימה, מתוך אמונה שמדובר בעניין אחר. בית המשפט דחה טענה זו, מצא את עדותה של עו"ד מינה אמינה ואישר כי המנוחה הבינה את ההסכם עליו חתמה. בית המשפט הדגיש את מבחן הסופיות האובייקטיבי, תוך התמקדות בביטויים חיצוניים של הסכמה על כוונות סובייקטיביות. למרות שהמערערת רשמה משכנתא על הדירה, עליה ערערה המנוחה מאוחר יותר, המשיכה המנוחה להתגורר בדירה עד יום מותה. בית המשפט הגיע למסקנה כי הסכם המתנה תקף ובלתי חוזר, בהתחשב בכוונתו הברורה של המנוח בעת החתימה. בית המשפט פסק לטובת המערערת, הכריז עליה כבעלים החוקיים ודחה את טענות המשיב. משכך, התקבל ערעורו של המערער, כאשר בית המשפט הפך את החלטתו הראשונית של בית משפט קמא והורה למשיב לשלם שכר טרחת משפט.