ת"א 23506-11-19

תקציר

פסק הדין מקבל את הטענה כי הנתבעים יצרו רשות משתמעת לעשות שימוש במקרקעין של התובעת. עם זאת, סמכות זו אינה קבועה ואינה מצדיקה את המשך החזקה בנכס המדובר – פיסת קרקע הדרושה להרחבת בית ספר. הנתבעים מצווים לפנות את הקרקע ולהחזירה לתובע עד ליום 12.10.2023. זאת, משום שזכות השימוש של הנתבעים במקרקעין הינה אישית ואינה חלה על יורשיהם, והסמכות המשתמעת הסתיימה עם הגשת התביעה הנוכחית. יתר על כן, נסיבות המקרה – היעדר הוכחה למצבם הכלכלי הרעוע של הנתבעים, יכולתם להגיש תביעה נפרדת לפיצויים והוודאות כי הקרקע נדרשת לתכנית להרחבת בית הספר – אינן מצדיקות התניית פינוי בפיצוי. הנתבעים אינם תושבי הקרקע אלא רק משתמשים בה, ופינויים לא יותיר אותם ללא קורת גג. לפיכך, עקרונות הצדק אינם דורשים סעד כספי במקרה זה. לבסוף, בית המשפט מוצא כי הנתבעים לא הוכיחו די הצורך את גובה הפיצוי שעליהם לקבל, ולכן לא ניתן להתנות את הפינוי בתשלום. ככלל, אין עוררין על זכותה של התובעת בקרקע, והנתבעים ייאלצו לפנותה בתוך פרק הזמן הנתון. הנתבעים חויבו לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, תוך שמירה על זכות הערעור שלהם לבית המשפט המחוזי.