ת"א 16852-10-21

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הקביעה האם תביעה אזרחית מצויה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה או של בית המשפט המחוזי. התובע, שהוא אחיו התאום של בעלה המנוח של הנתבעת, הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי, בה ביקש להסיר את האפליה בחברה משפחתית בבעלות משותפת שלו ושל הנתבע לאחר מות אחיו. הנתבע, בתגובה, הגיש בקשה לדחיית התביעה, בטענה כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות שיפוט בלעדית בתביעה, שכן מדובר בתובענה אזרחית בין בני משפחה שהולידה סכסוך בתוך המשפחה. לגופו של עניין, התובעת הלין על מעשיה של הנתבעת בחברה, לרבות העסקתו של בנה. השופט פותח בבחינת הוראות חוק בית המשפט לענייני משפחה ופרשנותו. מסקנתם היא כי כוונת החוק היא לבחון את מערכת היחסים בין הצדדים ולא להתמקד אך ורק במעמדו של הנאשם. במקרה דנן, מאחר שהתובעת היא ללא חולק "בן משפחה" של הנתבעת – בהיותו אחיו של בן זוגה המנוח – התביעה מצויה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, למרות שהנתבע אינו מתאים להגדרת "בן משפחה" של התובע. השופטת מדגישה כי מדובר בתביעה בין בני משפחה שהובילה לסכסוך משפחתי, ולכן לבית המשפט לענייני משפחה סמכות שיפוט בלעדית. משכך, השופט קובע כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות לדון בתביעה ומורה על העברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, ובפרט לבית המשפט בתל אביב-יפו, שם מתנהלת תביעה מקבילה בין הצדדים. בנוסף, השופט בוחר שלא לקצות הוצאות, בהתחשב בנסיבות המקרה. החלטה זו מתקבלת ללא נוכחות הצדדים והיא בתוקף החל מיום 17.11.2021.