תו"ב 45918-02-18

תקציר

הנאשמים הורשעו באי ציות לצו הריסה שהוציא בית משפט במאי 2014. הצו חייב את הנאשמים להרוס ולפנות מספר מבנים בלתי חוקיים בשטחם, לרבות תוספות למבנה המיועד לשימור, ולהשיב את המבנה למצבו הקודם, בתיאום עם מהנדס העיר. הנתבעים טענו כי לא קיבלו הנחיות כיצד לבצע את הצו וכי לא ברור, אך בית המשפט דחה טענות אלה. הצו היה ברור בדרישותיו והיה מצופה מהנאשמים לבקש הבהרות ממהנדס העיר במידת הצורך. אי עמידתם בצו לא נבעה מחוסר הבנה, אלא משיקולים כלכליים, בתקווה להכשיר את הבנייה. עוד טענו הנאשמים כי השיהוי של שלוש שנים בהגשת כתב האישום לאחר מתן הצו מהווה הגנה, אך בית המשפט דחה טענה זו, שכן העבירה של אי קיום צו שיפוטי נחשבת כנמשכת עד למימוש הצו. טענות הנתבעים נמצאו מתחמקות ולא עקביות, והם לא סיפקו הסבר מניח את הדעת לחוסר המעש שלהם. התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר כי הנאשמים לא מילאו אחר צו ההריסה, והם הורשעו בשתי עבירות של אי ציות להריסה שהורה בית המשפט.