בש"פ 4298/09
החלטה עליון
תקציר
פסק הדין דוחה את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין מעצרו של המערער, המתמודד עם התמכרות וביצע עבירות רכוש. ההלכה, או המדיניות המשפטית הרווחת, קובעת כי מעצר אינו השלב המתאים לשחרור נאשם לשיקום, למעט במקרים מצומצמים בהם הנאשם כבר החל בתהליך שיקום. המערער החל בתהליך שיקום אך חזר לשימוש בסמים לאחר שהיה מאושפז במשך חודש. מאחר שהליך השיקום של המערער הסתיים, הוא אינו זכאי לחריגים המצומצמים. יתר על כן, לא ברור אם המערער אף הגיש בקשה להתקבל מחדש לתוכנית שיקום, והוא לא קיבל אישור ממוסד המוכן לקבלו לשיקום פתוח. בית המשפט ציין גם את הסכנה שהמערער יפגע שוב בשל התמכרותו, כפי שצוין בדו"חות המעצר. לפיכך, שחרורו בשלב האבחון, שיכול להימשך מספר שבועות, יהווה סיכון לציבור. השופטים התייחסו גם לסתירה בין התרשמותם החיובית של המפקחים שמונו למערער לבין תפקידם כפי שנמסר לשירות המבחן. בסופו של דבר, הערעור נדחה, אך השופטים מציעים דחייה מסוייגת, ומציעים כי אם מוסד טיפולי יסכים לקיים הליכי אבחון בתוך בית המעצר ולאחר מכן יקבל את המערער, הוא עשוי להשתחרר בתנאים מסוימים. פסק הדין נועד לאזן בין מצבו של המערער לבין הסיכון הפוטנציאלי לציבור.
חקיקה מקושרת
בש"פ 4298/09 יהודה אביסדריס נ' מדינת ישראל, עליון (26.5.2009)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.