בר"מ 58/17

תקציר

אזרח הודי, שנכנס לישראל בשנת 2014 עם אשרת עבודה שתוקפה פג מאז, עמד בפני גירוש לאחר שנעצר בספטמבר 2016. לאחר שימוע הוציא קצין ביקורת גבולות צו הרחקה, מה שהוביל את האדם לפתוח במספר הליכים משפטיים. אלה כללו שני ערעורים, תחילה לבית הדין לעררים בתל אביב-יפו ולאחר מכן לבית המשפט המחוזי, שניהם בבקשה לעכב את הגירוש עד לקבלת החלטה בערעור. בעוד בית הדין לערעורים דחה את הערעור, בית המשפט המחוזי נתן תחילה צו מניעה זמני נגד גירוש. אלא שהחלטה זו בוטלה מאוחר יותר, ובית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסעד זמני. גם בקשתו של היחיד לעיון חוזר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, מה שהוביל אותו לערער לבית המשפט העליון. בקשה זו נדחתה מבלי להיזקק לתגובת המשיב. ההחלטה התבססה על קביעתו של בית המשפט המחוזי כי גירוש לא יגרום לנזק בלתי הפיך, מסקנה ששופט בית המשפט העליון הסכים איתה, בציינו כי הקשיים שתיאר המערער אינם מצדיקים התערבות. כמו כן, הדגישה השופטת כי מצבה של המערערת דומה לזה של שוהים בלתי חוקיים אחרים, וכי לא יינתן עיכוב הגירוש. לפיכך, הבקשה נדחתה, ולא ניתן צו להוצאות, בהתחשב בנסיבות.