תאד"מ 44490-11-22

תקציר

התיק סובב סביב תאונת דרכים והתביעה האזרחית שבאה בעקבותיה. הנתבע מס' 3 נהג ברכב בבעלות הנתבע מס' 2, אמו, התנגש ברכבו של התובע וגרם לו נזק. גם הנאשם מס' 1 היה מעורב באירוע. השופט פותח בהערכת שאלת האחריות. מסקנתם היא כי הנתבע מס' 3 נהג ברכב ולפיכך הוא נושא באחריות, חרף טענותיו כי שכן אחר נהג. השופט גם מוצא את הנאשמת מס' 2 אחראית בכך שלא פיקחה על בנה ומנעה ממנו גישה למפתחות הרכב. בינתיים, הנתבע מס' 1 אינו אחראי לנזקיו של התובע, שכן השופט סבור כי אין זה ריאלי לצפות ממנו להימנע מהתאונה. לאחר מכן מתייחס השופט למספר השגות פרוצדורליות וראייתיות שהעלתה ההגנה. לטענתם, יש לדחות את התביעה בשל שיהוי בהגשת התביעה, אך השופט חולק על כך וקובע כי הנתבעים היו מודעים לתאונה והיו להם הזדמנויות רבות לפעול. השופט דוחה גם את טענת ההגנה כי הפיצויים שנפסקו בהליך הפלילי ממצים את זכויותיו של התובע, ומסביר כי ההליך הפלילי והאזרחי נבדלים זה מזה. לבסוף פונה השופט לסוגיית הפיצויים. לתובע ולנתבעת מס' 1 נפסקות 7,054 ₪ ו-7,949 ₪ בהתאמה, בצירוף הוצאות נוספות בגין שכר טרחת שמאי, הפרשי הצמדה, ריבית ושכר טרחת עורך דין. הנתבעים, מס' 2 ו-3, יישאו בהוצאות אלה ביחד ולחוד.