ע"מ 67285-01-18

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת הנוגעת למיסוי כספים שנמשכו על ידי המערער, צביקה צימרמן, משתי חברות, צ. צימרמן השקעות ול.צ. צימרמן, שהוא היה בעל מניות מהותי בהן. הכספים, בסך 2.2 מיליון שקל, נמשכו בין השנים 2009 ל-2012. המשיב, פקיד השומה נתניה, סיווג את המשיכות כהכנסה מדיבידנד, ואילו המערערת טענה שהן מהוות הלוואה. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם יש לראות במשיכות הלוואה או דיבידנד, שיקבע את סיווגם במס. פסק הדין, שניתן על ידי השופט אחיקם סטולר, פסק לטובת המשיב. בית המשפט קבע, כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי המשיכות היו הלוואה. פסק הדין פירט את הדרישות לסיווג משיכה כהלוואה, שהמערערת לא עמדה בה. אלה כללו היעדר הסכם הלוואה, אי פירעון על פי לוח זמנים ואי רישום המשיכות בספרי החברות. זאת ועוד, התנהלותו ומחדליו של המערער הצביעו על היעדר כוונה להשיב את הכספים. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת כי אין לייחס את המשיכות לשנת המס 2012, והסכים עם המשיב כי זו השנה המתאימה לצורכי מס. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המערערת בדבר סיווג הכנסות ריבית, וקבע כי יש לחייבה במס כהכנסת דיבידנד לפי סעיף 3(ט)(1)(ג) לפקודה, ולא כהכנסת שכר. הערעור נדחה, והמערער חויב בתשלום שכר טרחת עורך דינו והוצאותיו של המשיב.