ע"ש 318/04

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, שהרשיע את המערער, חוקר מכס המתמחה בתיקי סמים, בעבירה על סעיפים 17(1), 17(2) ו-17(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963. על המערער נגזרו נזיפה חמורה, פיטורים, פסילה משירות המדינה למשך שלוש שנים ופסילה מלכהן בתפקיד חוקר בשירות המדינה למשך חמש שנים. האישומים נגד המערער התייחסו לשתי פרשיות עיקריות. הראשון אירע בין יוני 1999 לינואר 2000 ועניינו בסירובו של המערער להכיר בסמכותו של מנהל יחידתו, שמונה על ידי גובה המכס, וסירובו לבצע את הוראות המנהל. הפרשה השנייה התרחשה בחודשים ינואר-יולי 2000, וכללה את סירובו של המערער לעבור עם יחידתו לבניין חדש, לכאורה בשל חשש בריאותי מחשיפה לאסבסט, לצד מעשים נוספים של אי ציות והתנתקות מעבודתו. המערער טען כי הוא אינו מחויב לציית להוראות שניתנו ללא סמכות וכי אין די ראיות להרשעתו. עם זאת, בית הדין לא מצא עילה להתערב בפסק דינו של בית הדין למשמעת. בית הדין אישר את ממצאיו העובדתיים של בית הדין, שהתבססו על ראיות רחבות בדבר התנהלותו הפסולה החוזרת ונשנית של המערער לאורך תקופה ארוכה. בית המשפט הדגיש כי על עובדי הציבור מוטלת חובה להישמע להוראות הממונים עליהם, אשר ניתן להצדיק רק לנוכח פקודות בלתי חוקיות בעליל. במקרה דנן, אי ציותו של המערער לא היה מוצדק, ומעשיו היוו הפרת משמעת. באשר לעונש, הסכים בית המשפט עם דעת הרוב של בית הדין, דחה את ערעורו של המערער על הכרעת הדין ואישר את הפיטורים והפסילה מלשמש כחוקר. עם זאת, בית המשפט ביטל לחלוטין את הפסילה הנוספת משירות המדינה, בנימוק שהיא אינה מידתית. לפיכך התקבל הערעור באופן חלקי, ותיקן את גזר הדין אך לא את הכרעת הדין.