רע"א 8007/20

תקציר

בית המשפט, לאחר שעיין בבקשת רשות הערעור ובמסמכים הקשורים אליה, החליט להיעתר לערעור ולקבלו לגופו. למרות שערכאות ערעור אינן מתערבות בדרך כלל בהחלטות פרוצדורליות אלא אם הן סותרות את החוק או גורמות לעיוות דין, החלטת בית המשפט המחוזי לדחות חלקים ניכרים מתצהירו של חנין נחשבה למקרה חריג המצדיק התערבות. על פי תקנות תובענות ייצוגיות ותקנות סדר הדין האזרחי, תצהירים יכולים לכלול עובדות המבוססות על אמונת המצהיר אם צוין מקור אמונה זו. בית המשפט המחוזי הסיר סעיפים שונים מתצהירו של חנין שלא היה בידיעתו האישית, תוך התעלמות מתפקידו כמנהל התפעול, שככל הנראה כלל ידע נרחב על פעילות החברה. הסרה זו הייתה נוקשה ולא מעשית, וככל הנראה הקשתה על ההליך המשפטי בכך שדרשה הצהרות רבות מעובדים זוטרים, ובכך סיבכה את ההליכים. בית המשפט הדגיש מגמות מודרניות שהתמקדו יותר במהימנות ובמשקל של ראיות ולא בכללי קבילות נוקשים. מחיקת חלקים ניכרים מהתצהיר עלולה להוביל לעדויות מקוטעות ולא ברורות, עלולה לשבש את ניהול ההליך ולגרום לעיוות דין. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש להצליח בערעורה של קרוס-צפון, ובכך הפך את מחיקת הסעיפים על ידי בית המשפט המחוזי לפסולה, ובכך הותיר את התצהיר על כנו. הערעור התקבל מבלי להטיל הוצאות על ואנונו, שכן הבחירה הפרוצדורלית נעשתה ביוזמת בית המשפט המחוזי.