ת"א 45692-03-20

תקציר

התובע, עובד מועדון הגלישה הנתבע, נפגע בעת שהתכונן לשיעור סקייטבורד. היא תבעה את המועדון על רשלנות, בטענה שהמועדון לא סיפק לה ציוד מגן, מה שהוביל לפציעתה. בית המשפט מצא כי עדותו של התובע הייתה כנה ועולה בקנה אחד עם הראיות, בעוד עדותו של מנהל המועדון הייתה מתחמקת וסותרת. נקבע כי התובעת סידרה את ציוד הסקייטבורד בסביבות השעה 15:40 ונפצעה בעת ביצוע משימותיה הקשורות לעבודה. בית הדין הכיר בחובת הזהירות המוגברת שחבים מעסיקים כלפי עובדיהם וקבע כי המועדון הפר את חובות הזהירות הרעיוניות והקונקרטיות שלו כלפי התובעת. עם זאת, התביעה נדחתה משום שהתובעת לא הצליחה להוכיח קשר סיבתי בין רשלנות המועדון לבין פגיעתה. הראיות הראו כי הנפילה עצמה גרמה לפגיעה, אך התובע לא הוכיח כי שימוש במגיני שורש כף היד יכול היה למנוע את הפגיעה. בית המשפט קבע כי נטל ההוכחה בדבר הסיבתיות מוטל על התובע וכי היעדר ראיות מפורטות בנקודה זו הביא לדחיית התביעה. עם זאת, בית המשפט החליט כי כל צד יישא בהוצאותיו, שכן טענות הנאשם בנוגע לנוהלי הבטיחות הופרכו והאריכו את המשפט שלא לצורך. זכותו של התובע לערער על ההחלטה נשמרה.