ע"ע 300228/95

תקציר

הערעור, אשר נדון לאחר מתן ההיתר, מתייחס לסכסוך עבודה בין המערערת, שעבדה כמוכרת אצל המשיבה במשך שלוש שנים וחצי, לבין מעסיק המשיב. סלע המחלוקת הוא האם המערער פוטר או התפטר. המערער טען כי פוטר משום שסירב להיבדק בפוליגרף, ולכן היה זכאי לפיצויי פיטורים. המשיב, לעומת זאת, טען כי המערער התפטר מרצון. בית הדין האזורי האמין לגרסת המשיב ודחה את תביעת המערערת לפיצויי פיטורים. בערעור טען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא קיבל את גרסתו וכי הנסיבות תומכות בטענתו לפיטוריו. המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי והדגיש כי המערער לא הוכיח את טענתו. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את חומר הראיות, לא מצאה עילה להתערב בהערכת מהימנותו של בית המשפט המחוזי ובקביעת העובדות. נפסק כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי פוטר, ועצם הסירוב להיבדק בפוליגרף אינו מהווה עילה מספקת לפיצויי פיטורים. יתר על כן, בית המשפט עמד על הבעייתיות של בדיקת הפוליגרף ועל הפגיעה הפוטנציאלית בזכות לפרטיות, במיוחד נוכח ספקנותן של בדיקות אלה. מאחר שהמערער לא הוכיח כי פוטר מחמת סירובו להיבחן, ובהתחשב בנסיבות המקרה, נדחה הערעור. שני הצדדים נשאו בעלויות שלהם. השופטים סטיב אדלר ונילי ארד ונציגי הציבור הלל דודאי ושלום חבשוש הסכימו עם פסק הדין. השופט ארד הוסיף כי סוגיית בדיקות הפוליגרף צריכה להיות מוכרעת בכל מקרה לגופו.