עת"מ 27276-07-15

תקציר

פסק הדין דן בקבילות העתירה על יסוד כלליותה וחוסר מיקודה, וטוען כי עתירה המוגשת לבית המשפט צריכה להתבסס על החלטה או אירוע ספציפיים, אשר נעדרים בעתירה זו. בית המשפט בדרך כלל לא יעניק סעד גורף במקרים כאלה, אלא ייתן סעד ממוקד. עם זאת, במקרים חריגים, גם עתירה כללית עשויה להידון לגופה אם היא מעוררת שאלה משפטית רחבה ועקרונית. במקרה דנן, בית המשפט מוצא כי אף שכלליות העתירה מהווה בעיה, הוא לא ידחה את העתירה על הסף, מה גם שעיקר טענותיהם של המשיבים אינן מתמקדות בסוגיה זו. לגופה של העתירה טענו המשיבים כי נבצר מהם למלא את תפקידם בשל "רגישות ביטחונית ומדינית" והשלכות תקציביות. בית המשפט אמנם הכיר בכך שלרשויות ציבוריות שיקול דעת באשר לאמצעים ולעיתוי למילוי חובותיהן, אך הדגיש גם כי עליהן לפעול בסבירות ובמסגרת תפקידן. בית המשפט מצא כי המשיבים לא מילאו את חובותיהם לפי פקודת העיריות, המתווה את אחריותן של עיריות כלפי השטחים שבשליטתן. טענות המשיבים בדבר הקשיים והרגישויות הביטחוניות נמצאו ככלל בלתי נתמכות ומעורפלות, וטענותיהם התקציביות הופרכו על ידי משרד התחבורה. בית המשפט הגיע למסקנה כי המשיבים לא בחנו די הצורך את סדרי העדיפויות והאמצעים ליישומם, ומשכך לא מילאו את אחריותם. בית המשפט החליט להתערב במקרה זה בשל מחדלי המשיבים, וקיבל את חלקה המרכזי של העתירה. כתוצאה מכך, נדרשו המשיבים לגבש בתוך שלושה חודשים תכנית פעולה לשיפור הכבישים, המדרכות ומערכות הניקוז בשכונות הנדונות, ולהיערך ליישום התכנית לאחר מכן. כן חויבו המשיבים לשלם את הוצאות העותרים.