ת"א 3351/03

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת להיטל השבחה הנובעת מתכנית בניה שהעלתה את שווי הנכס של הנתבעים. בית המשפט מתייחס תחילה למספר עניינים פרוצדורליים ועובדתיים, תוך בירור העובדות שאינן שנויות במחלוקת וטענות הצדדים. התובעת, המבקשת את היטל ההשבחה, טוענת כי יש לדחות את תביעת הנתבעים מאחר שלא הצליחו לבסס את הסכום הנדרש. בית המשפט מוצא טענה זו גבולית ודוחה אותה על סמך הסכם פרוצדורלי קודם המגביל את השלב הנוכחי של המשפט לשאלות משפטיות. גם טענת הנתבעים כי יש להפנות את התביעה לנתבעים ספציפיים בלבד נדחית, שכן זכויות הבנייה הנוספות המוענקות שייכות לכל בעלי הנכסים. לאחר מכן עובר בית המשפט לדון בשאלות המשפטיות המהותיות. היא דוחה את טענת הנתבעים כי תכנית ההשבחה החזירה זכויות שנלקחו בעבר על ידי תכנית פוגענית, ומדגישה כי יש לבחון כל תכנית לעצמה. הסוגיה המרכזית נוגעת לפרשנותו של סעיף 19(ג) לתוספת השלישית, המתווה פטורים מהיטל השבחה. הנתבעים טוענים כי הסעיף מאפשר פטור אם הדירות מושכרות לארבע שנים כלשהן, ואילו התובעת טוענת כי הפטור חל רק אם הדירות משמשות את הבעלים או קרוביהם זמן קצר לאחר הבנייה. בית המשפט מסכים עם התובע, ומפרש את הסעיף בצמצום, כפי שמורה תקדים בית המשפט העליון. היא מדגישה כי התנאי לארבע שנים האמור בסעיף 19(ג)(2) חל רק על דירות שבהן הועברה הבעלות או החזקה, מה שאין כן כאן. יתר על כן, בית המשפט מפרש את דרישת השימוש למגורים בסעיף 19(ג)(1) כמחייבת אכלוס מיידי ורציף לאחר הבנייה. דחיית המגורים תרוקן למעשה את הסעיף ממשמעותו, והחוק אינו מאפשר לבטל את מימוש הזכויות לאחר שהן נוצלו. בעוד מצבם של הנתבעים מובן, בית המשפט מדגיש כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי היטל ההשבחה היא לחלק את ההטבות של עליית ערך הנכס באופן הוגן. לפיכך, טענות הנתבעים נדחות, ועניין סכום ההיטל מופנה לשמאי מכריע בהתאם להסכמת הצדדים. עלויות השימוע יישקלו בהמשך, ונקבע דיון נוסף. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומהווה הכרעה מקיפה בשאלות המשפטיות שבמחלוקת.