עפ"ת 54130-05-15

תקציר

המערערים ערערו על הרשעתם ועל גזר דינם בגין נהיגה בזמן פסילה, בעקבות פסק דינו של כבוד השופט שלזינגר ביום 13.4.2015. המערער הורשע גם בנהיגה בשכרות בפסק דין נפרד, שניתן בהיעדרם על ידי כבוד השופט צימרמן. המערער קיבל שני פסקי דין כאשר כתב האישום פוצל לשני תיקים נפרדים, שצוות ההגנה ניסה להימנע מהם. ההגנה טענה כי היה צריך לאחד את האישומים לכתב אישום אחד, שכן הם נבעו מאותו אירוע. עוד נטען, כי גזר הדין חמור מדי, במיוחד לאור העובדה שהמערער עבר שיקום והודה. למערער עבר של עבירות תנועה, לרבות מספר הרשעות קודמות. ההגנה הדגישה נסיבות אישיות מקלות, לרבות חיי המשפחה של המערער, תרומה לקהילה ותעסוקה. הם גם הצביעו על מקרה דומה, Azberga v. מדינת ישראל, שבה גזר בית המשפט עונש קל יותר על עבירה דומה. התביעה נימקה את גזר הדין, תוך שהיא מצטטת את עברו העשיר של המערער בנהיגה וטוענת כי תסקיר המבחן היה רק שיקול אחד מני רבים בגזר הדין. הם חלקו גם על אפיון ההגנה את תרומתו של המערער לקהילה ועל המשקל שניתן לנסיבותיו האישיות. לאחר ששקל את שני הצדדים, קבע השופט כי התנהלות התביעה בתיק פגעה בזכויותיו של המערער, והצדיקה התערבות בעונש. עם זאת, השופט לא מצא את העונש בלתי סביר מבחינת חומרת העבירה. השופט הפחית את תקופת המאסר לחמישה חודשים, שירוצו כעבודות שירות, תוך שמירה על יתר רכיבי העונש. עבודות השירות היו אמורות להתחיל ביום 22.11.15, והמערער הונחה להתייצב בפני נציב שירות המדינה לשם הסדרתו.