דנ"א 6951/00

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על היטלי ביוב ודמי חיבור צנרת מים שנגבו מהעותרים על ידי המשיבים. העותרים הגישו תביעה לבית משפט השלום בפתח תקווה בטענה להאשמות שלא כדין, אך המשיבים טענו כי יש לדחות את התביעה שכן יש להפנות עניינים אלה לגופי ערעור. בית משפט השלום לא הסכים והתיר את המשך התביעה, אך בית המשפט המחוזי פסק מאוחר יותר לטובת המשיבים. בהמשך אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, והוביל את העותרים להגיש עתירה לדיון נוסף בפסק הדין. העותרים טענו כי פסק הדין אינו מתייחס לסמכותו של שר הפנים לדון בעררים על אגרות בגין הנחת צינורות מים. עם זאת, בית המשפט מצא כי סוגיה זו לא הוכרעה במפורש על ידי בית המשפט המחוזי, ולכן פסק דינו של בית המשפט העליון אינו מהווה פסק דין סופי בעניין. בית המשפט הגיע למסקנה כי העותרים יכולים לערער על החלטות שר הפנים או לבקש ביקורת שיפוטית במידת הצורך, ודחה את העתירה לדיון נוסף.