ע"ע 59560-01-21

תקציר

במקרה הנדון, בית הדין החליט בסופו של דבר לקבל את הערעור ופסק לטובת העובד, והגיע למסקנה כי פסק הדין המקורי של בית הדין האזורי ניתן ללא הנחיית הלכת קפלן ולוי, שסיפקה הבהרה חיונית למחלוקות דומות. הסוגיה העיקרית בין הצדדים נסובה סביב שכרו השעתי של העובד והאם מדובר ב-30 שקל נטו לטענתו או בשכר המינימום לפי טענת החברה. בית הדין מצא כי החברה לא עמדה בנטל ההוכחה, שעבר אליה לפי חוק הודעה לעובד, משום שלא הצליחה להביא ראיות מהימנות - כגון הודעה מסודרת לעובד - המוכיחות את השכר המוסכם. חשבונו של העובד נתמך בתוצאות עקביות בעת ניתוח תלושי השכר, אשר תאמו את שכרו השעתי הנטען. החברה לא התייחסה כראוי לסימני שאלה סביב רכיבי שכר כמו הלוואות והחזרים, ולא סיפקה עדויות של עדים או הסבירה פערים. משכך, קבע בית הדין כי הרכיבים המטעים בתלושי השכר לא שיקפו הסכמים או תשלומים בפועל, דבר התומך בגרסתו של העובד. יתר על כן, העובד קיבל מגוון פיצויים בגין זכויות סוציאליות שלא שולמו, שעות נוספות, נסיעות וזכאויות אחרות, מכיוון שהחברה לא הציעה חישוב נגדי אמין. עם זאת, בית הדין לא מצא עילה לשנות את הקביעה כי העובד התפטר מרצונו ולא היה זכאי לפיצויי פיטורים. כמו כן חויבה החברה לשלם הוצאות משפטיות נוספות שנגרמו לה.