ת"א 26086-12-16

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים בה: **החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ת"א 26086-12-16 גבאי נ' עו"ד סטרטינר** **מבוא** החלטה זו עוסקת בבקשת הנתבע (עו"ד סטרטינר) להורות לתובע (מר גבאי) להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התביעה, שהוגדרה על ידי התובע כ"נזיקית וחוזית: השבה, רשלנות מקצועית, הפרת חובה חקוקה, הפרת חוזה וקביעת שכר טרחה ראוי", עומדת על סך של 5,617,787 ₪. הנתבע, ששימש כעורך דינו של התובע בשנים 2003-2010, כופר בטענות התובע וטוען כי מדובר בתביעת סרק, שהוגשה בחוסר תום לב, תוך התיישנות, מעשה בי-דין, מניעות והשתק. **המסגרת הנורמטיבית וניתוח העקרונות המשפטיים** 1. **תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי:** תקנה זו מהווה את הבסיס המשפטי לבקשה. היא מעניקה לבית המשפט את הסמכות, "אם נראה לו הדבר", לצוות על תובע להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. 2. **זכות הגישה לערכאות מול הגנה מפני תביעות סרק:** הפסיקה בנושא חיוב בהפקדת ערובה מכירה במתח שבין שני עקרונות יסוד חשובים: * **זכות הגישה לערכאות:** זכות זו היא זכות חוקתית, המאפשרת לכל אדם לפנות לבית המשפט לקבלת סעד. חיוב בהפקדת ערובה, במיוחד כאשר מדובר בתובע דל אמצעים, עלול לחסום בפניו את הדרך לבית המשפט. * **הגנה מפני תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאות:** מנגד, יש להגן על הנתבע מפני טרחה מיותרת ותביעות קנטרניות, וכן להבטיח כי אם התביעה תידחה, יהיה בידו של הנתבע לגבות את ההוצאות שנפסקו לזכותו. 3. **הפסיקה הנוהגת – "כלל אצבע" ושיקולים להחלטה:** * **כלל – אין לחייב בהפקדת ערובה:** ככלל, בית המשפט נוטה שלא לחייב תובעים בהפקדת ערובה, אלא במקרים נדירים וחריגים. * **שיקולים להחלטה:** ההכרעה בבקשה מתבססת על ארבעה שיקולים עיקריים, המחולקים לשני אשכולות: * **תושבות חוץ ואי-ציון מען עדכני:** שיקול זה אינו רלוונטי במקרה הנדון. * **סיכויי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של התובע:** שיקולים אלו הם לב ליבה של ההחלטה. 4. **ניתוח השיקולים לגופם:** * **סיכויי תביעה קלושים:** * **מבחן "על פניו":** בית המשפט אינו נדרש לניתוח מעמיק של סיכויי התביעה בשלב זה, אלא לבחינה "על פניו". * **הליך סרק מובהק:** חיוב בהפקדת ערובה מחמת סיכויים קלושים יישקל בעיקר כאשר מדובר ב"הליך סרק מובהק". * **החידוש בהחלטה (בעניין התיישנות):** ההחלטה מדגישה כי הימנעותו של התובע מלהגיש כתב תשובה לטענת ההתיישנות שהועלתה בכתב ההגנה, מהווה פגיעה משמעותית בסיכויי התביעה. כפי שנקבע בפסיקה (רע"א 1345/13), על תובע המבקש לדחות טענת התיישנות להגיש כתב תשובה. היעדר כתב תשובה מונע מהתובע להעלות את הטיעונים העובדתיים והמשפטיים הדרושים כדי להתמודד עם טענת ההתיישנות, ובכך "נבקעו בקיעים של ממש בסיכויי הצלחת התביעה". * **החידוש בהחלטה (בעניין תפקידו של עו"ד כונס נכסים):** ההחלטה מעלה קושי נוסף באשר לרכיבים מסוימים בתביעה, העוסקים בטענות כלפי הנתבע בתפקידו ככונס נכסים. טענות מסוג זה עשויות להתברר בפני בית המשפט של כינוס, או לדרוש קבלת היתר מבית משפט זה. העובדה שהתובע לא הציג היתר כאמור, ואף לא מחק את החלק הרלוונטי בתביעתו למרות הצהרתית, מחזקת את הקביעה בדבר סיכויי תביעה קלושים. * **החידוש בהחלטה (בעניין שכר טרחה):** ההחלטה מצביעה על כך שטענות לגביית שכר טרחה ביתר, המהוות, לטענת התובע, "לב הסכסוך", נדונות כבר בהליך אחר בבית משפט השלום. הדבר מעלה סימן שאלה לגבי הצורך והנחיצות לברר טענות אלו גם במסגרת ההליך הנוכחי. * **מצב כלכלי ירוד של התובע:** * **הבעייתיות של שיקול זה:** הפסיקה מכירה בכך ששיקול כלכלי ירוד כשלעצמו, בפרט כאשר מדובר בתובע שהוא תושב הארץ, אינו מצדיק חיוב בהפקדת ערובה. המגמה היא להשאיר את שערי בית המשפט פתוחים בפני כל, עני כעשיר. * **נסיבות מחמירות במקרה הנדון:** למרות העיקרון הכללי, במקרה זה, בית המשפט מצא כי מצבו הכלכלי הירוד של התובע, כפי שהוכח, מחמיר לכדי חשש ממשי שהנתבע לא יוכל להיפרע את הוצאותיו. זאת, מכמה טעמים: * **הודאת התובע:** התובע עצמו לא חלק על הנטען ביחס למצבו הכלכלי הקשה, אישר כי הוא נעדר נכסים, חי מקצבה בלבד, ובעל חובות רבים לנושים. * **הברחת נכסים:** בית המשפט מצא תשתית מבוססת לטענות שהתובע פעל להברחת נכסיו, לרבות ניסיון למכור דירה (שנמנע בצו מניעה), הפקדת כספים בחשבון בתו, והמחאת זכויותיו בדמי שכירות. פעולות אלו, גם אם חלקן נמנעו, מעלות חשד ממשי לכוונה להתחמק מתשלום חובות. * **התחמקות מתשלום הוצאות:** הנתבע טען כי התובע מתחמק באופן סדרתי מתשלום הוצאות שנפסקו לחובתו בהליכים אחרים. * **אי-התאמה של המשכון:** טענת התובע כי המשכון הרשום על דירתו לטובת הנתבע יבטיח את תשלום ההוצאות נדחתה. בית המשפט קבע כי המשכון נועד אך ורק לגביית שכר טרחה, הדירה אינה רשומה על שם התובע, ורבצים עליה עיקולים ושעבודים נוספים. * **איזון והכרעה:** * לאור האמור, בית המשפט הגיע למסקנה כי קיימת תשתית המצדיקה חיוב בהפקדת ערובה. * **הדגש על סיכויי התביעה:** ההחלטה מדגישה כי למרות המצב הכלכלי הירוד, "לאור סיכויי התביעה במתכונתה הנוכחית, אותם מוצאת אני להעריך כנמוכים, אין די בעוניו כדי למנוע חיובו בהפקדת ערובה, זאת מש'היעדר יכולת כלכלית אינו יכול להצדיק התעלמות מאינטרס הנתבע העלול להיות מושפע מהליכי סרק'". **חידושים והערות נוספות** 1. **חידוש משפטי - התמודדות עם טענת התיישנות ללא כתב תשובה:** ההחלטה מדגישה באופן חדשני את המשמעות הקונקרטית של אי-הגשת כתב תשובה אל מול טענת התיישנות. היא מבהירה כי היעדר התגובה העובדתית והמשפטית הנדרשת מונע מהתובע להרים את הנטל, ובכך פוגע באופן משמעותי בסיכויי התביעה. 2. **חידוש משפטי - הצבעה על כשלים פרוצדורליים בתביעה:** ההחלטה מצביעה על כשלים מהותיים בהגשת התביעה, כגון אי-הצגת היתר לדיון בטענות כלפי כונס נכסים, ובירור כפול של טענות שכר טרחה. הדבר מחזק את הטענה כי התביעה, במתכונתה הנוכחית, מוגשת ללא בסיס משפטי מוצק. 3. **הערה לגבי ייצוג על ידי סיוע משפטי:** בית המשפט מעיר בהערת אגב (סעיף 15) כי התובע מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, אך מציין כי מלכתחילה נדחתה בקשתו לייצוג מהטעם שלא נמצא "סיכוי משפטי סביר להגשת תביעה". גם לאחר שהתקבלה דחיית הבקשה, התובע הגיש את התביעה בעצמו, דבר ש"אין אלא להצר עליו". הערה זו מחזקת את הרושם שמדובר בתביעה ללא סיכוי טוב, שגם הסיוע המשפטי (אשר מתמודד עם עומס רב) סבר מלכתחילה כי אין בסיס סביר להגשתה. 4. **שיעור הערובה:** בית המשפט קבע את שיעור הערובה על סך 40,000 ₪, תוך איזון בין האינטרסים השונים, והערכה גסה של עלויות ההגנה. **סוף דבר** בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת הנתבע וחייב את התובע להפקיד ערובה בסך 40,000 ₪. ההחלטה מבוססת על שילוב של סיכויי תביעה קלושים (כפי שבאו לידי ביטוי בהיעדר כתב תשובה לטענת התיישנות, והעלאת טענות בעלות פגמים פרוצדורליים) ומצב כלכלי ירוד של התובע, שברקע עולה חשש של הברחת נכסים. ההחלטה מדגימה את האיזון העדין שבית המשפט נדרש לו בין זכות הגישה לערכאות לבין הצורך להגן על הנתבע מפני תביעות סרק ולהבטיח את יכולת גביית ההוצאות.