ע"א 1130/99

תקציר

העירייה ערערה על החלטת בית המשפט קמא לפצות את רוטשטיין, בעלת נכס, על היטל הביוב ששילמה. רוטשטיין ערערה מנגד על החלטת בית המשפט שלא לחייב את העירייה להחזיר לה את דמי הבנייה והתיעול ששילמה. ערכאת הערעור דחתה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד. בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט קמא בעניין אגרת הבנייה, והסכים כי ההנחה חלה רק על המדינה ולא על רוטשטיין. בסוגיית אגרת התיעול מצא בית המשפט כי החלטת בית משפט קמא לטובת העירייה הייתה סבירה, שכן האגרה הייתה עבור עבודות ששירתו את העיר כולה, ולא ניתן לפטור את רוטשטיין מתשלום חלקה. בית המשפט הסכים גם עם החלטת בית המשפט קמא לחייב כל צד בהוצאות בסך 2,500 ₪ לאוצר המדינה בגין חריגה מהיקף הסיכומים שנקבעו, ומצא כי מדובר בהפעלה לגיטימית של שיקול דעת שיפוטי. באשר להיטל הביוב, הסכים בית המשפט עם פסק דינו של בית משפט קמא לטובתו של רוטשטיין, וציין את הימנעותה של העירייה מהמצאת תיעוד או הוכחה נאותים להיטל ולחישוביו. בית המשפט הדגיש כי יש לבחון כל מקרה לגופו וההפרות במקרה זה היו מהותיות מספיק כדי להצדיק החזר. גם טענות העירייה בעניין השיהוי והסמכות המהותית נדחו, כאשר בית המשפט ציין כי החלטת בית משפט קמא בעניין השיהוי הייתה סבירה וטענת הסמכות המהותית הועלתה מאוחר מדי. הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, והעירייה חויבה לשלם לרוטשטיין 6,000 שקל הוצאות בגין ההליך. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי כבוד השופטים.