עב"ל 14801-03-11

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעור המוסד, ומאשר כי פרשנותו של פסק הדין המחוזי הקודם לסעיף 84א לחוק הייתה שגויה. הסעיף קובע כי ירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש תיחשב כפגיעה בעבודה רק אם המבוטח נחשף לרעש חריג בעבודה וכושר השמיעה שלו מופחת ב-20 דציבלים לפחות בכל אוזן. התייחסותו של פסק הדין הקודם לבדיקת הולכת האוויר, המודדת ירידה בשמיעה מכל סיבה שהיא, אינה ראויה. במקום זאת, יש להשתמש בבדיקת הולכת העצם, המודדת באופן ספציפי נזק עצבי הנגרם על ידי רעש מזיק, מכיוון שהיא קובעת את הקשר הסיבתי בין חשיפה לעבודה לבין אובדן שמיעה. בדיקה זו עולה בקנה אחד גם עם הפרקטיקה ארוכת השנים של ועדות רפואיות. כמו כן, פסק הדין מבהיר כי הקביעה של ליקוי שמיעה בתדרי דיבור היא ראויה, שכן היא מעריכה תפקודית את יכולתו של הפרט לתקשר דיבור, ואילו ליקוי שמיעה בתדרים גבוהים אינו מעיד בהכרח על פגיעה תפקודית. גם פסק הדין בעניין אלון, שהגיע למסקנה דומה, מוזכר. בית המשפט דוחה את טענות המשיב, שהסתמכו על תדריך רופא ומאמר מומחה, וקובע כי אין בהן כדי להוות סיבה מספקת לסטות מהתקדים שנקבע. סגן הנשיא השופט פליטמן, יחד עם השופטים עמירם רבינוביץ ורונית רוזנפלד, נציגי הציבור שלום חבשוש ויצחק דויטש, מסכימים פה אחד עם ההחלטה.