ר"ע 657/85

תקציר

מקרה זה מדגים את הפרשנות והיישום של חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, במיוחד בכל הנוגע להיקף האחריות והדרישות הפרוצדורליות בתיקי לשון הרע פליליים. העקרונות המשפטיים והחידושים העולים מפסק דין זה ראויים לציון בשל השפעתם על גבולות האחריות הפלילית בגין לשון הרע והבהירות הדיונית בהעמדה לדין בעבירות מסוג זה. עקרונות משפטיים וחידושים: 1. **היקף סעיפים 6 ו-11 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965:** - *הוראות נפרדות אך קשורות:* בית המשפט העליון הבהיר כי סעיף 6 מגדיר את העבירה המהותית של לשון הרע, וקובע את ליבת האחריות הפלילית. לעומת זאת, סעיף 11 מגדיר את היקף האחריות, ומתייחס במיוחד לאחריותם של אנשים המעורבים בתהליך ההפצה, כגון אלה המעבירים הצהרות משמיצות לנציגי תקשורת. - *השלכה על היקף האחריות:* בית המשפט הדגיש כי לשון סעיף 11, "האדם שהביא את המילה המשמיצה לתקשורת", כוללת באופן כללי אנשים המספקים מידע לעיתונאים, ביודעם שהוא עשוי להתפרסם. פרשנות זו מרחיבה את האחריות הפלילית מעבר למו"לים ישירים לאלה המסייעים להפצה. 2. **שיקולים פרוצדורליים בכתבי אישום:** - *מהותיות סעיף 11 בכתבי האישום:* בית המשפט דחה את הטענה כי השמטת ההפניות לסעיף 11 בכתב האישום מהווה פגם פרוצדורלי. הוא הבחין באופן ברור בין הגדרת העבירה המהותית (סעיף 6) לבין קביעת היקף האחריות (סעיף 11), תוך ציון כי אין צורך לציין את האחרונה במפורש בכתב האישום כדי לאשר הרשעה. - *חידוש משפטי:* גישה זו מספקת בהירות משפטית כי כתבי אישום עשויים להתמקד אך ורק בעבירת הליבה, כאשר היקף האחריות מובן על פי החוקים החלים, ובכך מפשט את ההליך הפלילי בתיקי לשון הרע. 3. **החלה על אזרחים מן השורה לעומת גופים עיתונאיים:** - *הרחבת האחריות לאזרחים מן השורה:* בית המשפט דחה את הרעיון שרק עיתונאים יכולים להיות אחראים לפי סעיף 11. הוא פירש את השפה בצורה רחבה, וקבע כי אנשים המספקים מידע משמיץ לתקשורת, בידיעה שהוא צפוי להתפרסם, נופלים גם הם בגדר האחריות. - *חידוש משפטי:* פרשנות מרחיבה זו מקדמת את העיקרון לפיו האחריות על פי דיני לשון הרע אינה מוגבלת לעיתונאים מקצועיים אלא משתרעת על כל אדם המאפשר פרסום של דברי לשון הרע, ובכך מחזקת את האפקט ההרתעתי מפני הפצה רשלנית או זדונית. 4. **כוונה וידיעה במקרים של לשון הרע:** - *ידיעת הפרסום:* בית המשפט הדגיש את חשיבות מודעותו של הפרט לכך שניתן לפרסם את דבריו, ואישר מחדש כי האחריות נובעת לא רק ממעשה הפרסום אלא גם מהכוונה והידיעה שפרסום כזה הוא סביר. - *לדעתי*, זה מחזק את העיקרון ש-mens rea או ידע משפיע באופן משמעותי על אחריות פלילית בדיני לשון הרע, בהתאם לסטנדרטים רחבים יותר של המשפט הפלילי. 5. **לגופו של עניין וממצאי בית המשפט:** - בית המשפט מצא כי המערער השתתף ביודעין בראיון עם עיתונאי, מתוך הבנה שדבריו יפורסמו, ולכן התנהגותו נופלת בגדר החוק. - *חדשנות משפטית:* ההחלטה מדגישה את חשיבות המודעות של הפרט בעת העברת מידע שעלול להיות משמיץ, מה שמשפיע על אחריותו הפלילית בהקשר של פרסום קל. 6. **עקרונות משפטיים העולים מפסק הדין:** - הפרשנות המרחיבה של "אנשים המביאים דברי לשון הרע לתקשורת" בסעיף 11 משפרת את יעילות החוק בכך שהיא מטילה אחריות על מגוון רחב יותר של אנשים. - העמדה הפרוצדורלית לפיה אזכור לא מפורש של הוראות מסוימות בכתב האישום אינו פוסל הליכים, מבטיחה גמישות דיונית תוך שמירה על בהירות משפטית. 7. **השלכות על מקרים עתידיים:** - פסק דין זה משרטט גבולות ברורים ועזרים פרשניים להעמדה לדין בגין לשון הרע, במיוחד בכל הנוגע למי ניתן להטיל אחריות והדרישות הפרוצדורליות, ובכך מקדם עקביות במשפט הפלילי של לשון הרע. - הוא מאותת ליחידים ולגופי תקשורת כי היקף האחריות הפלילית מקיף קשת רחבה של מתקשרים, תוך הדגשת האחריות הנלווית להפצת הצהרות שעלולות להשמיץ. לסיכום, מקרה זה מדגים חידוש משפטי משמעותי בכך שהוא מרחיב את היקף האחריות הפרשני לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. הוא מאשר כי האחריות משתרעת מעבר למעשה הפרסום למי שמסייע או תורם ביודעין להפצת תוכן משמיץ, ובכך מחזק את שלמות החוק ואת יכולתו לשמש הרתעה מפני לשון הרע בערוצי התקשורת.