בד"מ 32/06

תקציר

הנאשם, עו"ד במקצועו, הודה באישומים של משיכת שיקים על דמי שכירות ששולמו למתלונן והוחזרו על ידי הבנק בשל היעדר כיסוי ומגבלות חשבון. זה קרה בהקשר של חייה הפרטיים, אם כי היא השתמשה בתואר המקצועי שלה במהלך האירועים. בית המשפט הרשיע אותה על סמך הודאתה ושקל את חמש הרשעותיה הקודמות, שכללו הפרות אתיות שונות הקשורות לעבודתה כעורכת דין. העבירה פגעה באמון הציבור במקצוע עריכת הדין, שהוא עמוד יסוד בקיומו של המקצוע. רוב השופטים קבעו כי עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים, בנוסף לכל עונש אחר, הוא ראוי. כמו כן חויב הנאשם לשלם למתלונן 5,000 ₪ בתוך 30 יום. אחד השופטים התנגד והציע השעיה בפועל של שישה חודשים, תוך הדגשת חומרת העבירה והשפעתה על אמון הציבור. עם זאת, הם הכירו בקושי לשלול מאדם את פרנסתו והצטרפו לדעת הרוב, בתקווה שהנאשמת תתקן את דרכיה. ההחלטה הדגישה את הצורך בהחמרת הענישה על הפרות אתיות כדי להשיב את אמון הציבור במקצוע עריכת הדין. הכרעת הדין נועדה לאזן בין חומרת העבירה לבין הצורך בהקלות, בהתחשב בהיעדר הרשעות קודמות דומות ובנסיבותיו האישיות של הנאשם.