דנ"א 3047/01

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה לדיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון בסכסוך מכר נכסים. פסק הדין המקורי של בית המשפט העליון הכריז על חוזה מכר של חלקת קרקע כבטל בשל מצג שווא מצד הרוכש. הרוכש לא גילה למוכר כי קיימת תב"ע שהעלתה משמעותית את שווי המגרש הנמכר. המוכר ירש את הקרקע המדוברת והיה תושב חוץ שאינו מכיר את השוק המקומי. פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר צידד במוכר, התבסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה, תוך הדגשת עקרון תום הלב והעובדה כי היה מצופה מהקונה לגלות את המידע האמור. בבקשה לקיום דיון נוסף נטען כי פסק דינו של בית המשפט העליון הרחיב את היקף חובות הגילוי בחוזים והתערב בהכרעה עובדתית שהתקבלה במישור המחוזי בעניין סיבתיות. עם זאת, פסק הדין דוחה את העתירה וקובע כי פסיקת בית המשפט העליון הוגבלה במפורש לנסיבות הייחודיות של המקרה ולכן אינה מצדיקה דיון נוסף. פסק הדין מבהיר כי הוא אינו קובע כלל ואין לפרשו כחידוש החוק מכללא. יתר על כן, פסק הדין מסכים עם קביעתו של בית המשפט העליון בשאלת הסיבתיות, ומציין כי היא התבססה על הלכה קיימת ולא היוותה התערבות בממצאים העובדתיים של הערכאה הנמוכה יותר. משכך, העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין, שנקבע על סך 20,000 ₪.