ע"א 288/95

תקציר

בתיק משפטי מורכב, הסוגיה המרכזית נסובה סביב הבעלות על חלקת קרקע שבמחלוקת. פסק דין משנת 1957 קבע כי הקרקע שייכת לנג'לה זרובי, אך בעלות זו מעולם לא נרשמה באופן רשמי. לאחר מותה של נג'לה ביקשו יורשיה, המשיבים, לרשום את הנכס על שמם למעלה משלושה עשורים לאחר מכן. המערערים, שקיבלו את הקרקע מבעליה של המנוח לפני רישום שמה של נג'לה, ערערו על התביעה, בנימוק של התיישנות. בית המשפט העליון בחן סעיפים בחוק ההתיישנות כדי לקבוע האם פסק הדין המקורי התיישן. היבט מרכזי היה האם פסק הדין מחייב ביצוע, והשפיע על חלת תקופת ההתיישנות. בסופו של דבר טען השופט טירקל כי פסק הדין הוא הצהרתי ואינו מחייב ביצוע, כלומר לא פג תוקפו. עם זאת, השופטת שטרסברג-כהן טענה כי היא כן מחייבת הוצאה להורג; לפיכך, הוא היה כפוף למגבלות, ושנים של חוסר פעילות גרמו לכך שפסק הדין התיישן. בית המשפט, שהושפע מניתוחה של השופטת שטרסברג-כהן, קבע כי פסק הדין אכן פקע, תוך שהוא מצדד במערערים ודוחה את תביעת המשיב לקרקע. המקרה שם דגש על פרשנויות מורכבות של דיני התיישנות ועל הדרישות הפרוצדורליות לביצוע פסקי דין.