ע"א 742/87

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בעסקת מקרקעין. המשיב מס' 1, המוכר, והמערערים, הרוכשים, חתמו על הסכם בכתב למכירת דירה. ההסכם הצהיר על הכוונה לחתום על חוזה רשמי מאוחר יותר וכלל לוח תשלומים. המוכר קיבל סכום נכבד בעת חתימת ההסכם. אלא שהמוכר גילה כי התב"ע הקיימת אינה מאפשרת את חלוקת היחידה לשתי יחידות משנה, כפי שתוכנן, וסירב לרשום את ההעברה. הרוכשים עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה לאכוף את ההסכם, אך תביעתם נדחתה. בית המשפט העליון פסק לטובת הרוכשים וקיבל את ערעורם. נמצא כי ההסכם ביטא את כוונת הצדדים ליצור מערכת יחסים חוזית מחייבת וכלל פרטי עסקה מהותיים. בית המשפט פירש את "נוסחת היחסים" של ההסכם כמצביעה על כוונה מיידית ולא רק על צעד ביניים. בנוסף, נקבע כי ההסכם מתאר במידה מספקת את הנכס, למרות מעמדה הבלתי מפוצל של היחידה, שכן הגבולות ברורים, וניתן להסיק את כוונת הצדדים לגבי זכויות הקניין המשותף. בית המשפט דחה גם את טענות המוכר נגד האכיפה, לרבות טענות בדבר טעות ואכיפה בלתי צודקת, וקבע כי הן חסרות בסיס. היא הגיעה למסקנה כי יש לאכוף את ההסכם, והורתה על העברת זכויות החכירה לרוכשים ושותפות ברכוש המשותף. המוכר חויב לשאת בהוצאות הרוכשים, כולל 7,000 שקל שכר טרחת עורך דין. השופט י' מלץ נתן את פסק הדין, בהסכמת הנשיא שמגר והשופט א' גולדברג.