ע"א 5090/08

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ערעור על סכסוך כספי בין המערערים לבין תיאטרון, שעניינו החלטת נציב השכר שדרשה מהמערערים להשיב כספים שנחשבו כאילו שולמו שלא כדין. על אף שהתיק הסתבך בהליכים עקב כניסת התיאטרון להקפאת הליכים לפי דיני החברות, טענו המערערים כי אין ביכולתם להכריע בטענותיהם במלואן. הערעור נדון בחיוב, כאשר בית המשפט ציין כי הצדק הטבעי מחייב בחינת טענות לגופן, דבר שלא התרחש בשל מורכבות פרוצדורלית והנחות של הנאמן כי הוא נעדר סמכות. פסק הדין הדגיש את תפקידו השיפוטי של הנאמן בדומה לזה של מפרק, והדגיש את ההגינות ואת הצורך לברר עד תום טענות נגד ההחלטות המנהליות. בית הדין אישר את יכולתם של המערערים להעלות את טענותיהם במערכת בתי הדין לעבודה למרות עמדתו הראשונית של הנאמן. בהחלטה הוצע כי כדי להתמודד עם הפער בביקורת השיפוטית, יש לאפשר למערערים לערער על החלטת הממונה על השכר בבית הדין האזורי לעבודה בתוך 60 יום, כאשר הכספים שבמחלוקת מוחזקים בנאמנות עד להכרעת בית הדין. פסק הדין הדגיש את הבטחת יומם של המערערים בבית המשפט, מתח ביקורת על חוסר הבהירות החקיקתית בדיני ההבראה, והדגיש את הצורך בהסדרה משפטית מקיפה בהליכים מסוג זה. טענות המערערים היו אמורות להישמע ללא הטלת הוצאות נוספות, תוך הדגשת הגמישות השיפוטית בחתירה להחלטות שוויוניות.