בג"צ 4306/19

תקציר

בית הדין החליט לדחות את העתירה בשל היעדר הצדקה להתערבות במה שברור שהוא עניין לבית הדין הארצי לעבודה. העתירה ערערה על פרשנותו של חוק הביטוח הלאומי והתקנות שבאו בעקבותיו, שהיא מחוץ לתחום סמכותו של בית משפט זה. ההסדר הסטטוטורי הספציפי אינו מטיל כל הפרת חובה על המוסד לביטוח לאומי, אלא נראה כי העותר הפר חובה בכך שלא דיווח על עבודתו אצל מעסיקים רבים. עניין זה מוגבל לעובדים ששכרם עולה על התקרה שנקבעה לתשלומי ביטוח לאומי, שכבר מתמודדים עם היבטי גביית יתר בהקשרים אחרים. בקשת העותר, שמטרתה לזהות באופן יזום מצבים של גביית יתר, מבורכת אך אינה מחויבת על פי חוק. אם ברצונו של העותר לשנות את המצב המשפטי, יש לנקוט בצעדים המתאימים, כגון שתדלנות מול הרשויות הרלוונטיות, דבר שלא קרה במקרה זה. מטעמים אלה, העתירה נדחית ללא צו להוצאות.