ע"פ 337/13

תקציר

במקרה הנסקר, בית המשפט לערעורים התייחס לערעורו של יחיד (המערער) שהורשע במעשים מגונים בבתו, תוך שהוא מערער על ממצאיו העובדתיים של פסק הדין ועל קביעות מהימנותו של בית משפט קמא. המערער טען לסתירות בעדותה של המתלוננת ולפרשנות מוטעית של מהות המעשים הנטענים. עם זאת, בית המשפט לערעורים אישר את פסק דינו של בית משפט קמא, והדגיש כי עדותה של המתלוננת עקבית ואמינה, למרות גילה הצעיר וההקשר הטראומטי שלה. גרסתו הסותרת והבלתי סבירה של המערער צוינו, לצד היעדר ראיות ממשיות המצביעות על קשירת קשר נגדו מצד האם. בית המשפט התייחס גם לקבילות עדותו של חוקר הילדים, וקבע כי היא אמנם יכולה לספק רקע קונטקסטואלי, אך אין בה כדי להשפיע באופן עצמאי על קביעות המהימנות אם הקטין מעיד בבית המשפט. הערעור על גזר הדין נבחן, תוך הדגשת חומרת עבירות המין במשפחה, השפעת הטראומה על הנפגע וההקלה המקורית בעונש. בית המשפט החליט להחמיר את עונשו של המערער ל-45 חודשי מאסר, תוך הדגשת הצורך בהרתעה נוקשה יותר בעבירות מין בתוך המשפחה. בית המשפט הכיר במגבלות השלב הפרוצדורלי על שינוי העונש, אך סבר כי העונש המקורי אינו משקף כראוי את חומרת העבירה. המערער הונחה להתייצב למאסר בפועל, דבר הממחיש את נחישותו של בית המשפט לעשיית צדק במקרים חמורים שכאלה.